בארון של כריסטובל בלנסיאגה

 התערוכה 'כריסטובל באלנסיאגה- אוסף אופנה פרטי' המוצגת עכשיו במוזיאון תל-אביב לאמנות, היא תערוכת חובה לכל מי שאוהב אופנה, הסטוריה, אספנות, או את השילוב ביניהם. אוצר התערוכה, אוליבייה סייארד, שהוא גם האוצר הראשי של מוזיאון 'גאליירה' בפריס, מאפשר לנו להתבונן אל תוך הארונות של בלנסיאגה, שם מונחים זה לצד זה פריטי וינטג' נדירים, איורי אופנה מצהיבים ותכשיטים מרהיבים, אשר נתנו השראה למעצב שהקדים את זמנו ונחשב ל'מעצב של מעצבים'.

בלנסיאגה בצעירותו- הוא לא העז לצאת מן הארון

מומחי אופנה מסכימים, כי בלנסיאגה היה גדול הקוטוריירים במאה העשרים. אפילו קוקו שאנל, חדת הלשון, שנהגה לקטול את כל מתחריה (ובעיקר את כריסטיאן דיור) ולא עשתה חשבון לאף אחד, אמרה על בלנסיאגה שהוא המעצב היחיד בדורו המסוגל ליצור בשלמות דגם אופנה עילית במו ידיו.

'אישה לא צריכה להיות יפה בכדי להזמין אצלי בגד- כשתלבש את הבגד שאעצב בעבורה היא תהיה יפה' אמר בלנסיאגה בשנות ה-50 והסלבריטאיות שהתלבשו אצלו בהחלט ידעו למה הוא התכוון.

בלנסיאגה פעל כמעצב עצמאי (קוטוריה) משנת 1937 ועד 1968 וייצר לאורך תקופה זו כשלוש מאות דגמי אופנה מדי שנה. על אף משברים קשים שעבר, הוא המשיך ליצור את דגמיו המיוחדים שברובם נראים גם כיום רלבנטיים ורעננים. בשנת 1947 חווה בלנסיאגה אכזבה קשה, כאשר ראה איך התקשורת העולמית מהללת ומפארת את כריסטיאן דיור על 'המראה החדש' שהציג בפריס אחרי מלחמת העולם השנייה, בעוד שהוא עצמו הציג מראה זה, עשר שנים קודם לכן, ולא זכה לקרדיט הולם בתקשורת.

המראה החדש של כריסטיאן דיור (1947)

דגמים  של בלנסיאגה (1937)הדגם מצד שמאל למעלה הקדים את המראה החדש

באלנסיאגה נולד בשנת 1895 ובשנת 1917 פתח את בית האופנה הראשון שלו בסאן סבאסטיאן (בחבל הבסקים שבספרד) ותוך חמש שנים פתח סניפים גם בברצלונה ובמדריד. כשנפתח בשנת 1937 בית בלנסיאגה בפריס הכתיר אותו ה"ווג" הצרפתי, כאחד המעצבים המעניינים ביותר בעיר.

נושא ההשראה המבוסס על כובע כבאים ששימש טריגר לרבות מיצירותיו של בלנסיאגה

שמלה המבוססת על נושא השראה זה.

שמלה שחורה קטנה המבוססת על אותו נושא השראה

שמלת קוקטייל המבוססת על אותו נושא השראה

בשנות החמישים, שהתאפיינו בחילופי סגנון מהירים ובציות עיוור לכללי האופנה, היה בלנסיאגה אחד ממכתיבי האופנה החשובים בעולם. שינויי הצלליות התכופים שהציג בפריס, היו בבחינת 'צו האופנה' לנשות העולם המערבי, שמיהרו לקצר או להאריך מכפלות ולהצר או להרחיב שמלות על פי תכתיביו. זאת הייתה תקופה שבה קווי האופנה היו מוחלטים וכל אישה שהקפידה בלבושה, מיהרה לאמץ אותם.

אלה הם מקצת מהשינויים שהנהיג בלנסיאגה בתקופה זו:

1951 – בלנסיאגה מרחיב את הכתפיים ומבטל את הדגשת המתניים.

1955 – הוא מכניס לאופנה את שמלת הטוניקה שהתפתחה יותר מאוחר ל'שמיזייה' (שמלה בגזרת כתונת גברית).

1957 – מציג את שמלת השק שגרמה למרילין מונרו להגיב כך:' אינני נראית כמו שק- למה שארצה ללבוש שמלת שק?'

הדגם ההסטורי מן המאה ה-19 ששימש מקור השראה לשמלה משנות ה-50

הנה השמלה בהשראתו

בשנות הששים התחיל בלנסיאגה, לפני כולם, את ניסיונותיו בחומרים חדשים ובצלליות חדשות, ביניהם מעילי גשם מפלסטיק, מגפי עור גבוהים וטייטס צבעוניים בדוגמת מעויינים. הוא גם היה הראשון שקיצר מכפלות, לפני שעשתה זאת מרי קוואנט.

על אף זאת הרגיש בלנסיאגה מאויים על ידי השתלטות אופנת הרחוב על הסגנון השמרני של האופנה העילית. בשנת 1968, בהיותו בן 72, החליט לסגור את בית האופנה שלו. כעבור ארבע שנים נפטר.

מבט לתערוכה המציג את הדגמים על בובות ואת פריטי האוסף במגירות

שמלות שחורות שנראות עדכניות

דף ממגזין ישן שנמצא באוסף

איור מקורי של בלנסיאגה

מבט מקרוב

תכשיט מהאוסף

עוד פריט מהאוסף

שכמיה מהאוסף

מבט נוסף ואחרון

שמונה עשרה שנה היה בית האופנה של בלנסיאגה סגור, עד שבשנת 1986  גילה ז'אק בוגארד את הפוטנציאל הגלום בשם זה, קנה את הזכויות והחיה את המותג  ההסטורי, ומינה את מישל גומה למעצב הבית. אחרי ארבע שנים החליף אותו בתפקיד זה ג'וזפוס מלכיור טימיסטר  וכעבור 5 שנים נכנס לתפקיד  ניקולה ג'סקייר שלאחרונה פינה את מקומו לאלכסנדר ואנג.

דגמים של גסקייר (2012)

התערוכה המעולה שתוצג עד 27.4.13. במוזיאון תל-אביב לאמנות מאפשרת למתבונן לראות את הקשר שבין נוף הולדתו של המעצב לבין סגנונו העיצובי, להבין איך פריטי לבוש ספרדיים מסורתיים נוכחים שוב ושוב באופנים שונים בדגמי האופנה שיצר בלנסיאגה לאורך השנים ולהתרשם ממגע הקסם שלו ומיכולתו הווירטואוזית שבאמצעותם הופך כל בגד למאסטר פיס. התייחסותו הטוטאלית  לעיצוב-אופנה באה לידי ביטוי גם בציטוט הידוע שלו  "מעצב אופנה צריך להיות אדריכל, פסל, צייר, מוסיקאי ופילוסוף- כדי ליצור את הדגם המושלם"