You are currently browsing the monthly archive for מרץ 2013.
סוף סוף זה קרה. התערוכה 'הגברת עם החרציות' נפתחה למבקרים. אתמול בערב התקיימה פתיחה למוזמנים בלבד והיום התערוכה פתוחה לכל הציבור. הביקורות החיוביות שאני מקבלת על התערוכה שאצרתי מחממים לי את הלב ואני רוצה להודות כאן לכל המברכים והמחמיאים בעיתונות, בפייסבוק, בטלפונים, בסמסים ובמיילים. אני מרגישה שסגרתי מעגל וזאת הרגשה מאוד מתגמלת. אני עדיין עייפה ועדיין מתרגשת, אבל כבר יכולה לעשות וי ולהמשיך קדימה.
דגמים מקולקציית צ'ארדש
התערוכה ׳הגברת עם החרציות׳ הולכת ולובשת צורה. הקונספט הופך למציאות. הרעיונות הופכים לעובדות. שלב בניית התערוכה הוא השלב שאני אוהבת במיוחד. פועלים על סולמות. מלבישות בכפפות לבנות. אנשים בתנועה מתמדת. מדביקים. מחברים. מעמידים. אפשר לחוש הרבה אנרגיות חיוביות באוויר.
בובות התצוגה כבר לבושות ועומדות במקומן ודו שיח ויזואלי מתחיל להתרקם בין המוצגים. כבר אין אפשרות לשנות. רק 'פיין טיונינג' אחרון: לאיזה כיוון להעמיד את הבובה, איזה דגם יהיה במרכז ואיזה בצד, מה יותר גבוה ומה יותר נמוך. קודם ספרתי את החודשים עד לתערוכה. אחר כך את השבועות ועכשיו אני יכולה כבר לספור את הימים. עוד מעט אפשר יהיה לספור את השעות והספירה לאחור תתחיל.
מכוונים אורות
17.11.2012 – הלחץ בשיאו. אני צריכה להגיש השבוע הצעה מפורטת לתערוכה. אני לא מרימה את הראש מהמקלדת. מרגישה כאילו מרכזיית מתח גבוה התיישבה לי במוח, והיא שולחת לשם זמזום בלתי פוסק. אני מרוכזת כולי בנושא אחד בלבד. לא חושבת על כלום מלבד התערוכה. לא עושה כלום חוץ מלכתוב…
הטלפון מצלצל. סיסי על הקו. הקול שלה רועד. היא מודיעה לי שגב' גוטליב נפטרה. היא עדיין לא יודעת פרטים על מועד ומקום ההלוויה. אני כל כך עצובה. מזל גדול היה לי לפגוש באישה זו ולהכיר מקרוב את יצירתה. עוברות כמה דקות ואיתי יעקב מ'אקסנט' מתקשר. הוא מבקש ממני לומר כמה משפטים על פעלה של גב' גוטליב. אני מנסה כמיטב יכולתי, אבל קשה לי לסכם בכמה משפטים, חיים שלמים של גברת שהשמים היו בשבילה הגבול. איתי שואל על התערוכה במוזיאון העיצוב. הוא כבר שמע על התערוכה למרות שמבחינתי היא עדיין חסויה.
גברת גוטליב ז"ל (1918-2012)
צילום: דן רז
11.10.2012 – פגישה ראשונה של כל השותפים ליצירת התערוכה 'תמונה קבוצתית עם גברת' (שם זמני) ב'גוטקס', אור-יהודה. גלית גאון, האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב, חולון, מציגה את הפרויקט ומודיעה כי התערוכה תתקיים בגלריה התחתונה, הקטנה יותר, של המוזיאון. נקבע לוח זמנים צפוף ביותר, ולפיו אני צריכה להשלים את תהליך האוצרות וכתיבת הטקסטים עד לתאריך 1 בינואר, 2013. יש לי חודשיים וחצי גג להשלים את העבודה. איך אספיק? האם אקבל עזרה? מה יהיה? יש לי הרבה שאלות וגם כאב ראש נוראי. מרגע זה אין כבר דרך חזרה… כשאני יוצאת מהפגישה אני רואה על שמשת הרכב שלי דו"ח על חניה במקום אסור. אין לי זמן להתעצבן. אני ממהרת הביתה להתחיל במשימה.
גלית גאון ויריב ברנבלום בפגישת הצגת הפרויקט
אני שמחה מאוד לארח ב'בלוג של אילה רז' את לירון אוחנה בוגרת המחלקה לצורפות ואפנה בבצלאל, כיום לומדת לתואר שני בתקשורת באוניברסיטה העברית, וכותבת בלוג אפנה. לירון מעלה לדיון סוגיה עכשווית מעניינת: האם בלוגריות אופנה מוסיפות פן חיובי לעולם האופנה או שמא מורידות את רמת השיח הציבורי בנושא אופנה.
רבות דובר על שינויים אקולוגיים המשפיעים על עולם הטבע: ההתחממות הגלובלית פוגעת בשנתם של דובי הקוטב, דגי הסלמון בנורווגיה ניצודים בכמויות ולא מצליחים להתרבות, וגם בשדה האפנה מתחילים להרגיש באוויר רוחות של שינוי. מי שמקשיב יכול לשמוע בשנים האחרונות סנוניות אפנתיות המבשרות על כך שמשהו בג'ונגל האפנה מתחיל להשתנות.
סוזי מנקס, אחת ממבקרות האפנה המוערכות בעולם, כתבה לפני כשבוע כתבה בשם "קרקס האפנה" ובה היא מספרת על שנות התשעים (המאושרות?) בהן מבקרי אפנה היו לא יותר מחבורה של אנשים לבושים בשחור, שהתגודדו מחוץ לאזורי תעשייה שכוחי אל, מחכים להיכנס לעוד פרזנטציה אוונגרדיסטית של מעצב נחשב. "עורבי האפנה" כינו אז את מבקרי האפנה, שביניהם כתבים ועורכי מגזינים, כולם אנשים בעלי ידע נרחב באפנה וניסיון רב שנים בתפקיד נחשק. הם מעולם לא חצו את הקווים אל עבר אור הזרקורים אם כי היו שם, בכל התצוגות והאירועים הנכונים, על מנת לראות, לשפוט, לכתוב ולבקר.
- סוזי מנקס, כתבת אופנה בעיתון "הראלד טריביון"
הבלוג של אילה רז 