לפני 13 שנה בדיוק ( 1997 ) כתבתי מאמר ב"ילקוט" שנשמע כמו רקוויאם לתעשיית האופנה בישראל. המאמר היה בעצם על אתא ובו שחזרתי את קורות המפעל שהקבילו לקורות המדינה וכתבתי על הסיכויים של תעשיית האופנה הישראלית לשרוד בתקופת שפל, שנראתה אז כחמורה בתולדותיה. לאור המצב ששרר אז בתעשיית הטקסטיל בארץ, הגעתי למסקנה העגומה שהגענו לסוף הדרך. ..נזכרתי במאמר הזה  עכשיו כאשר מתוכננת במוזיאון ארץ-ישראל תערוכה על "אתא"  וחיפשתי אותו בגוגל. לשמחתי מצאתי אותו בויקיפדיה וקריאה חוזרת של המאמר הנ"ל הוכיחה לי עד כמה טעיתי. תעשיית האופנה הישראלית בהחלט לא הגיעה לסוף הדרך וכמו עוף החול השב לתחייה בכל פעם מחדש- כך גם האופנה שלנו יודעת להמציא את עצמה שוב ושוב ומכל משבר יוצאת מחוזקת. אלא שבכל פעם היא משנה פניה ועכשיו היא לובשת פנים צעירות ומתפשטת ברחבי תל-אביב וגם באיזורים הנשכחים שבה ומכניסה לשם חיים, צבע ואנרגיות חדשות. נכון שכבר כתבתי על זה בפוסט קודם  אבל עכשיו יש לי טריגר חדש: הספר "סצנת עיצוב" של אורלי רובינזון. בספר 200 מעצבים מכל תחומי היצירה בארץ ומתוכם 43 מעצבי אופנה, 40 צורפים ומעצבי תכשיטים, 9 מעצבי תיקים, 2 מעצבי נעליים ועוד מעצבים בתחומי הרקמה, הכובענות, הטקסטיל והסטיילינג שכולם בעצם שייכים לתחום האופנה. ההשקה המסוגננת של הספר נערכה (איך לא?) במוזיאון העיצוב בחולון ביום חמישי, 29 באפריל ובקרוב תיפתח תערוכת עיצובים של משתתפי הספר בגלריית המשכן, בית מאירוב בחולון. התערוכה תיפתח לקהל הרחב ביום שלישי, 11 במאי ותינעל  ב- 19 ביוני. כדאי לכם לבקר  בתערוכה המדוברת ואל תשכחו גם להציץ בתכשיטים שלי המוצגים בקומה הראשונה . על הספר "סצנת עיצוב" שלקחתי בו חלק נכבד – אכתוב באחד הפוסטים הקרובים.

אחד מהתכשיטים שלי שמוצגים בתערוכה ב"בית מאירוב" בחולון