השבוע יצא לאור "דומוס" מספר 6 , מגזין העיצוב הבין-לאומי בעברית' שבו כתבתי מאמר מקיף הממפה את האופנה במדינת תל-אביב נכון לעכשיו ונותן תשובה לשאלה אם תיתכן אופנה לוקלית בעידן גלובלי, או במילים אחרות האם יש כאן אופנה שהיא ישראלית? זוהי שאלה שמעסיקה אותי מאז ומתמיד והיא הופיעה בפוסט הראשון בבלוג שלי לפני כשלושה חודשים. המסקנה שלי היא שמה שמשפיע כיום על האופנה המקומית הוא יותר גלובלי ופחות לוקלי ואם לחשוב בהגיון- אז זה בהחלט צפוי. אז מי הן הנפשות המשפיעות בסצנת האופנה המקומית? מה משותף להן? ואיך זה נראה מהמקום שבו אני מתבוננת. אשמח מאוד לקבל תגובות לשאלה החשובה הזאת לאחר שתקראו את המאמר הנ"ל.
תמונות אישיות
Blogroll
- הבלוג של גילה גדעון/ מדיה חברתית בעסקים 10
- הבלוג של הדס מרדר/ מקום בו נפגשים אופנה, פילוסופיה, אמנות, פסיכואנליזה ותרבות 10
- הבלוג של יובל עציוני Art and Design 10
- הבלוג של יערה קידר /אופנה, עיצוב ועוד 10
- הבלוג של לירון אוחנה / מבט צעיר על סצנת האופנה העכשווית 10
- הבלוג של עמיר זינגר/ קרייאטיב 10
- זבוב על הקיר 10
- כל הדברים היפים רעיונות מקסימים לעיצוב הבית 10
- מרים ברוק-כהן בלוג מעניין העוסק בתחום הטקסטיל 10
- סקיצות הבלוג הלירי של איריסיה קובליו. ציורים שהם שירים ולהיפך 10
המוקלקים ביותר
הצטרפו ל 151 מנויים נוספים
הרשומות הנצפות ביותר
הצטרפו ל 151 מנויים נוספים
my photos
לא נמצאו תמונות Instagram.
5 תגובות
Comments feed for this article
20 באוקטובר 2010 בשעה 23:02
איריס
הי איילה,
קראתי את מאמרך בעניין רב.
– קראת לאופנה התל-אביבית, בין שאר הדברים -"מוקפדת". זה מאד הפתיע אותי שהרי אני מוצאת אותה למרושלת ודי בינונית בביצוע – ההוכחה לכך היא בגימורים, או יותר נכון העדרם. הבגדים נראים טוב על קולב, אך כשרואים את התפירה ואת הטיפול בקצוות – לפי דעתי, שם זה נופל.
– עניין נוסף זה השימוש המסיבי בסריגים – בצורה שחוזרת על עצמה אצל כולם. מעט מאד אריגים. האם מישהו מהמעצבים בולט בזכות הגזרות שלו?
אשמח לשמוע את דעתך
איריס
21 באוקטובר 2010 בשעה 09:45
ayalaraz
איריס היקרה, תודה על תגובתך המעניינת. המילה "מוקפדת" מבטאת מבחינתי, בחירה מאוד מסויימת של חומרים, התמקדות ב'קפסולה' של דגמים בודדים שיש להם מכנה משותף ועבודה חוזרת ונשנית על פיתוח גזרות בסיס .הכוונה במילה זו לא הייתה לרמת הגימור וגם לא לסוג החומרים (אריגים או סריגים) בהם משתמשים המעצבים שאליהם התייחסתי בכתבה. מאחר שאני היסטוריונית של אופנה ולא כתבת אופנה, גם הכתבה שלי ב'דומוס' מנסה לאפיין את תופעת המעצבים התל-אביביים החדשים מבחינה היסטורית ולא מבחינה טרנדית. ההיסטוריה של האופנה מתמקדת בדרך כלל בהתייחסות ליער כולו ולא לכל עץ בנפרד.
12 ביולי 2010 בשעה 18:09
ענת אבטליון
אילה שלום!
קראתי את הכתבה שלך והיא הייתה מאוד מעניינת ובעיקר מועילה לי מאוד.
אני סטודנטית לאופנה שנה רביעית ולומדת בסקוטלנד. אני עכשיו בעיצומה של כתיבת עבודת הגמר שלי בנושא "השפעת רשתות האופנה הבינלאומיות על תעשיית האופנה בארץ".
המאמר שלך מאוד עזר לי לגבש מעט יותר את הדעה שלי בנושא וגם נתן לי עוד קצת מוטיבציה – אז תודה לך.
אני מגיעה לארץ בקרוב לביקור והייתי מאוד שמחה להפגש איתך למעט זמן ולשאול אותך כמה שאלות על דעתך בנוגע למה שעובר על השוק בארץ עכשיו.
אם זה אפשרי מבחינתך אני מאוד אשמח וזה יעזור לי מאוד.
שבוע טוב!
ענת
12 ביולי 2010 בשעה 18:19
ayalaraz
הי ענת, אני שמחה לדעת שהכתבה שלי הועילה לך. מתי את מגיעה לארץ? אני מאוד עסוקה אבל אולי בכל זאת נוכל להיפגש. כתבי לי ואבדוק תאריכים אפשריים
7 במאי 2010 בשעה 20:01
אני ו"אתא" לא נשנה את העולם… אבל נחדש פנים « הבלוג של אילה רז
[…] שבה ומכניסה לשם חיים, צבע ואנרגיות חדשות. נכון שכבר כתבתי על זה בפוסט קודם אבל עכשיו יש לי טריגר חדש, הספר "סצנת […]