שאלה שאני נשאלת לעתים קרובות היא: האם יש אופנה ישראלית? כלומר, ברור שבישראל יש אופנה ויש גם מעצבי אופנה מוכשרים ומענינים, אבל האם יש סגנון מסוים שמאפיין אותם? האם יש בסגנון  שלהם משהו ישראלי? ומהו בעצם אותו משהו ישראלי? האם יש לו ביקוש? האם יש בו צורך? שאלה זו העסיקה אותי בעת כתיבת הספר "חליפות העתים" (ידיעות אחרונות, 1996 ) שמתעד מאה שנות אופנה בישראל החל מהעליה הראשונה לארץ בשנת 1882 ועד שנת 1982. ספר זה זכה לאיזכורים רבים באמצעי התקשורת  ובנוסף גם  באתר של משרד החוץ וגם באתר פלשתינאי המתייחס אליו כקובע עובדות בתחום.

 הספר 'חליפות העתים' ניתן לרכישה בהזדמנות חד-פעמית

במשך כל תקופת  התערוכה על 'אתא' 

בחנות מוזיאון ארץ-ישראל, רמת-אביב 

 

ניסיתם פעם לתפוס רגע בקרניו? אל תנסו. זה בלתי אפשרי. עוד בטרם סיימתם להגיד 'רגע', וכבר הפך הרגע – לרגע שעבר.  ומה בענין הרגע שלפני? הוא יכול להיות סתם עוד רגע. או רגע  גורלי. שמציל חיים או שמביא את הקץ.

איך נראה הרגע שלפני?

בנובלות היסטוריות תמצאו תיאור ארוך  ומפורט של הרגע שלפני. החיים חולפים למול העיניים באפיזודה מרגשת עד דמעות. אבל בספרות, הרגע שלפני הוא לא באמת בן 60 שניות. הוא פרק זמן קצר, אבל בלתי מדיד. ומי שרוצה לתפוס את הרגע שלפני ולשמור אותו לתמיד בזיכרון יכול לעשות זאת באמצעות מצלמה.

הנה לפניכם הרגע שלפני שנלכד בעדשת המצלמה שלי בדיוק כפי שהוא היה . לפני מה? לפני הגשם? לפני המבול? או פשוט לפני …שהמגבים החלו למחוק בסוליות הגומי שלהם את הרגע שלפני.

הרגע המדויק לפני הגשם. שימו לב לצבע השמים ולטיפות המים בקצה הימני העליון של השמשה.

לקרוא את ההמשך »

השתקפויות. מילה כל כך משומשת. נדושה לעייפה. מה כבר לא העמיסו על גבה? פסיכולוגיה ופילוסופיה, אמנות וספרות, טבע וגם מטפורות מכל הסוגים והמינים. אבל יש בעולמנו גם השתקפויות אחרות. השתקפויות ללא משמעות. ללא מילים גבוהות וללא תיאוריות ניו-אייג'יות. כולה, אני והמצלמה שלי הולכים ביום גשם בין השלוליות. 'להוציא או לא להוציא את המצלמה?' אני מהססת.  בסוף הוצאתי. הקלקתי. באתי הביתה והופתעתי ממה שיצא.

לקרוא את ההמשך »

בשביל להנות מבית חם- צריך להגיע מבחוץ רטובים ורועדים.

בשביל להנות ממרק חם- צריך  גשם על החלון ובטן ריקה.

בשביל להנות מכתיבה- צריך להרגיש מוכנות וכיף.

בשביל להנות מצילום- צריך מצלמה ממושמעת ונוף משמעותי.

הנה התצלומים שהעליתי:

מבט לגינה דרך הזכוכית הרטובה

לקרוא את ההמשך »

בפוסט הקודם הצגתי את הצילומים שצילמתי במצלמת המיני שלי בפתיחת התערוכה  "ללא פוטושופ" והיום קבלתי ממולה את הצילומים  שצילמו הצלמים המקצועיים עם המצלמות הענקיות שלהם. מתוך עשרות הצילומים, בחרתי להביא לכם   שני צילומים . של  דוגמניות העבר אז ועכשיו. האפיזודה הרגעית הזאת עוררה בי מחשבות על הזמן שחולף. אז הוספתי בסוף עוד כמה ציטוטים על משמעות הזמן .

פנינה רוזנבלום אז ועכשיו

לקרוא את ההמשך »

ביום שבת, 21 בינואר , 2012, בשעה 11:00 נפתחה התערוכה הרטרוספקטיבית "ללא פוטושופ" של מולה עשת ב"גלריה מאירוב" בחולון. הגלריה הלא גדולה הייתה מלאה עד אפס מקום באושיות אופנה של פעם. ביניהן בלט חלקן הנכבד של  דוגמניות העבר. כל מי שצולמה אצל מולה אי פעם באה לעשות לו כבוד. לא את כולן זיהיתי. הזמן, אתם יודעים, לא עושה חסד עם כולן. אבל, הגובה והבלונד השתמרו יפה, וגם עקבי הסטילטו עשו את שלהם. ברשימת המברכים הארוכה (שגם אני הייתי בתוכה) נאמרו מילות שבח רבות למולה, שהצילומים שלו משמשים תיעוד רב ערך לאופנה הישראלית משנות ה- 60 ועד שנות ה- 80, חלי גולדנברג קראה רשימה מפוכחת ורגישה שכתבה, וכולם , התנשקו, התרגשו, שתו ופיטפטו.

קארין דונסקי (מימין) וחלי גולדנברג (באמצע)

הטלוויזיה דפקה נוכחות מרשימה עם מצלמות ענק, ואני עם מצלמת המיני שלי נראינו קצת אאוטסיידרים. אבל בכל זאת הצלחתי לצלם כמה תמונות למזכרת. הנה הן לפניכן.

על הקיר צילומים של מולה בשחור-לבן

לקרוא את ההמשך »

בימים אלה מלאו חמש שנים למותה של חברתי, ריקי בן-ארי ז"ל.  ריקי הייתה אמנית משכמה ומעלה.  האיורים שלה עשו לדור שלם, בשנות הששים, קורס למידה מרחוק. פשוט אי אפשר היה להתעלם מהאיורים המקסימים שלה: דמויות דקיקות מעוטרות  עיגולים קטנים על הלחיים, עיניים מאופרות בשחור, לפעמים נטולי גבות, שיער מסוגנן במגוון תסרוקות וקו זורם.

לקרוא את ההמשך »

יכול להיות שלא תאמינו. גם אני חשבתי בהתחלה שזאת מתיחה. אבל, בנות, תקשיבו טוב (מצטערת זה רק לבנות)…אם אתן רוצות לרזות – כדאי להתחיל לכתוב!  כתיבה שווה הרזיה. ואת זה לא אני המצאתי באחד מרגעי התסכול, כשהמילים מסרבות להתחבר  וה'שטוחים' נמצאים בהישג יד, אלא אני נתלית פה על אילנות גבוהים, גבוהים מאוד אפילו.

ארוחת מילים נטולת קלוריות

כשהייתי ילדה  קטנה אהבתי את הסיפור "שמלת השבת של חנה'לה", שנשמע בערך כך: ילדה קטנה מקבלת מאמא שלה שמלה חדשה לשבת ומשתדלת מאוד לשמור עליה נקיה. היא פוגשת בדרך איש זקן שסוחב בקושי על גבו שק פחמים ונחלצת לעזור לו. כשהוא נעלם מהעין מגלה הילדה ששמלת השבת שלה התלכלכה מהפחמים. היא עצובה מאוד ובוכה על השמלה המלוכלכת… ואז שולח  הירח קרני אור אל השמלה שלה וכל כתם פחם הופך לכתם אור. את הסיפור כתב יצחק דמיאל בשנות השלושים של המאה העשרים, והוא פורסם בשבועון "דבר לילדים" וגם הוצג בשנות ה- 70.

הציור הנאיבי שעל כריכת הספר המקורי

אבל כיום, הסיפור שפעם אהבתי, נראה תלוש לגמרי מהמציאות. מוכרי פחמים עברו מן העולם, הדמות של חנה'לה מופרכת לחלוטין, והנרטיב תמים עד פתטי. ואם הסיפור אמור ללמד ילדות קטנות על עזרה לזולת, אז אני לא בטוחה שזאת הדוגמא הכי מוצלחת. בימינו, ילדות שהולכות אחרי איש לא מוכר ועוזרות לו לסחוב שק, צריכות שיחת הבהרה מידית מאמא או מאבא על הסכנות שאורבות לילדות קטנות שנענות לגבר בלתי מוכר… לקרוא את ההמשך »

שתי תערוכות עיצוב חשובות מוצגות אצלנו בימים אלה. האחת "חוקרים במופלא" במוזיאון ישראל בירושלים (אוצר: אלכס וורד) והשניה "decode- חוויות עיצוב דיגיטלי" במוזיאון העיצוב בחולון (אוצרים: לואיז שאנון, ושיין וולטר).

החלל המהפנט ב"חוקרים במופלא" במוזיאון ישראל.

שתי תערוכות אלה בוחנות מחדש את המושג "עיצוב", מושג כוללני, אשר ככל שדנים בו יותר כך מבינים אותו פחות, מכיוון שהוא מלא סתירות וניגודים. ניגודים אלה חיים בשלום זה לצד זה ומצליחים להסתופף יחד מתחת למטריה הרחבה של כל מה שכולל המושג "עיצוב". יש עיצוב אינטואיטיבי ויש עיצוב מושכל, יש עיצוב המוגדר כאמנות ויש- שנועד לשרת צרכים כלכליים, עיצוב יכול להיות קונפורמיסטי וגם נון-קונפורמיסטי, או אנרכיסטי. בקיצור כל הגדרה שתיבחרו להגדרת המושג החמקמק הזה תגרור בעקבותיה הגדרה מנוגדת ושתיהן גם יחד יהיו נכונות. לקרוא את ההמשך »

לקראת השנה החדשה קבלתי סיכום מהאנשים החרוצים של wordpress (הבלוג שלי נמצא על פלטפורמה זו) על פעילות הבלוג בשנת 2011 והנתונים הפתיעו אותי ממש. החלטתי לשתף אתכם בסיכום המעניין. כדי לקרוא את הדו"ח עליכם קודם כל להקיש על הלינק המופיע בתחתית העמוד , להמתין עד שיעלה כל הדף (זה עם הזיקוקים) ואז לגלול את הדף כלפי מטה.

בקטע על תפוצת הבלוג ביבשות השונות – העמידו את הסמן על יבשת מסויימת ותקבלו את אחוזי הקוראים בכל ארץ ביבשת זאת. עוד עובדה מרנינה שאנשי וורדפרס שמו אליה  לב היא שהגולשים לבלוג שלי קוראים בענין גם פוסטים משנים קודמות, מה שאומר שנושאי הכתיבה שלי נשארים רלבנטים.

המסקנה שלי מהסיכום הנ"ל היא שכל מי שלא כותב בלוג- פשוט לא יודע מה הוא מפסיד…

The WordPress.com stats helper monkeys prepared a 2011 annual report for this blog.

Here's an excerpt:

The concert hall at the Syndey Opera House holds 2,700 people. This blog was viewed about 23,000 times in 2011. If it were a concert at Sydney Opera House, it would take about 9 sold-out performances for that many people to see it.

Click here to see the complete report.

תמונות אישיות

פרפרים 001

תכשיט גדול א-סימטרי על מנקן מואר

שרה נסים ואני

יערה ואני

שרי פארן  ליד העבודה של אידה רק

רעיה ואני

צילה פרידמן, חוה פוליבודה ואני

עינת ודן מול התמונה של לנה

תכשיט מצרי

תכשיט א-סימטרי עם פרפר

More Photos

לוח שנה

ינואר 2012
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ'    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הצטרפו אל 1,634 שכבר עוקבים אחריו

ארכיון

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 1,634 שכבר עוקבים אחריו