הבלוג של אילה רז

אם תפגשו את עירית ברחוב, קרוב לוודאי שתסובבו את הראש אחריה כדי להביט בה שוב ולא בגלל מה שאתם חושבים. היא לא איזו 'שאפה' סקסית, היא לא לובשת בגדים חושפניים, היא עברה מזמן את גיל הנעורים והיא לא מיתמרת לגובה מטר ושמונים. אבל עירית מושכת תשומת לב מידית בכל סביבה שבה היא נמצאת. כי היא לא לובשת סתם בגדים. היא לובשת אמנות. כפרפראזה  על תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, ניתן לומר על עירית שבגדיה הם אמנותה. לא הבנתם? הנה תמונה אחת לדוגמא.

הבגדים של עירית על רקע קיר עם ציורי גרפיטי בתל-אביב

לקרוא את המשך הרשומה «

אין עוד חג בין מועדי ישראל שזכה לכל כך הרבה שמות ומשמעויות: חג הביכורים, חג השבועות, חג מתן תורה וגם חג הפרחים. היפה מכולם הוא 'חג הפרחים' שהומצא על ידי  התל-אביבים בשנת 1912, כשתל-אביב הייתה בת שלוש. כיאה לעיר שהתהדרה בשם אביבי כמו 'תל-אביב' חיפשו תושבי העיר חג שאפשר להעניק לו את השם 'חג הפרחים'.

שתי נערות תל-אביביות בחג הפרחים 1918

לקרוא את המשך הרשומה «

כבר שנים שאני לא מחמיצה שום תערוכת אופנה  כשאני בחו"ל , וכמעט תמיד אני נהנית לראות את הדגמים שהיו בשעתם 'הצעקה האחרונה באופנה' כשהם הופכים לחתיכת היסטוריה אנושית שמוצגת במוזיאון.  כמה מהתערוכות האלה אני זוכרת במיוחד, לרוב בגלל היכולת של המעצב לצלוח את מבחן הזמן בשלום ולפעמים בזכות הדיספליי היצירתי שהצליח להפוך ערימה של בגדים ישנים לחגיגה של צבעים וחדשנות. בין התערוכות הזכורות לטוב, שאותן יצא לי לראות,  אני רוצה לציין את התערוכה של ג'יאני ורסאצ'ה במוזיאון לאמנות מודרנית בברלין (1994), את התערוכה של ג'יורג'יו ארמאני במרחצאות דיוקלטון ברומא (2004), את התערוכה של איב סאן לורן בפטיט פאלה בפריס(2010),  ולאחרונה את התערוכה של לואי ויטון/מרק ג'יקובס  בפריס.

הדברים שאנשים לקחו איתם במזוודות בסוף המאה ה-19

לקרוא את המשך הרשומה «