You are currently browsing the tag archive for the ‘פיני לייטרסדורף’ tag.
סוף סוף זה קרה. התערוכה 'הגברת עם החרציות' נפתחה למבקרים. אתמול בערב התקיימה פתיחה למוזמנים בלבד והיום התערוכה פתוחה לכל הציבור. הביקורות החיוביות שאני מקבלת על התערוכה שאצרתי מחממים לי את הלב ואני רוצה להודות כאן לכל המברכים והמחמיאים בעיתונות, בפייסבוק, בטלפונים, בסמסים ובמיילים. אני מרגישה שסגרתי מעגל וזאת הרגשה מאוד מתגמלת. אני עדיין עייפה ועדיין מתרגשת, אבל כבר יכולה לעשות וי ולהמשיך קדימה.
דגמים מקולקציית צ'ארדש
באיחור בלתי נסבל ולא מוצדק בהחלט, הצטרפתי סוף סוף לעידן האייפון. כבר חמישה ימים שאני מסתובבת סהרורית וכל תשומת לבי מרוכזת במלבן לבן בגודל 11:6 ס״מ (מדויק. מדדתי.) שאיתו אני מפתחת יחסי תלות מדאיגים. המכשיר כל כך חכם שנדמה לי שהוא לא רק מכיר אותי אלא גם קורא את מחשבותי. פייסבוק ווורפרס הם רק חלק זעום מכל השפע שהקטן הזה יודע לעשות, שלא לדבר על הקלות הבלתי נסבלת של חיפוש מספר טלפון, כתובת, מסעדה ומה לא. כחלק מתהליך למידת המכשיר החלטתי שלא אוסיף פוסט חדש לבלוג שלי, עד שאוכל לעשות זאת מהאייפון ועכשיו הנה לפניכם התוצאה. אז הפעם אין כאן פוסט מושקע אלא תרגיל למתחילים, אבל זה כל הכיף בלהיות בלוגר. לא צריך לשאול מאף אחד רשות.
תוך כדי שאני כותבת את הפוסט הזה אני מקבלת הודעה שדבר דואר רשום ששלחתי הגיע ליעדו ועוד הודעה שמישהו הגיב לסטטוס שלי בפייסבוק ומה לעשות שמזה אני עוד כל כך מתלהבת? אז אני מתנצלת מראש ובכתב בפני כל אלה שהאייפון הוא פיס אוף קייק בשבילם, אותי הוא עדיין מרגש!!!
הייתי כבר לקראת סוף הצעידה היומית, בבוקר ה-31 באוגוסט, כשפתאום התכסו השמים בשמיכת טלאים אפורה וטיפות קטנות של גשם החלו לטפטף בעדינות על פני המיוזעות. גשם באוגוסט? לא סביר, חשבתי לעצמי והמשכתי לצעוד. הטפטוף היה נעים ומרענן וצינן במקצת את חום הגוף… עד שהגעתי הביתה כבר היו הפנים לחים והייתי צריכה להוריד את משקפי השמש ולנגב את העדשות. מחלון המטבח הצופה אל הרחוב ראיתי שהכביש הישן והמרופט המוביל עד ביתנו, הגיב גם הוא לגשם הלא צפוי, ושינה צבעו מאפרורי-מאובק לאפור אלגנטי.
הבוגונוויליה- אחד מצבעי הקיץ
הבלוג של אילה רז 