איך אני רוצה את השנה החדשה?

לאחל  לאחרים 'שנה טובה', זה קל. אפשר לאחל  אושר. אפשר גם לאחל בריאות. ואפשר הצלחה שזה גם אושר וגם בריאות. זאת ברכה גלאט כושר ומאה אחוז פוליקלי קורקט. לא חמה מדי  ולא קרה מדי . מתאימה לכל אחד, בין הוא מצד ימין של המפה הפוליטית ובין אם- משמאל. בין מזרחי ובין אשכנזי. בקיצור, הדרך המושלמת ללכת בין הטיפות (ולא אמרתי 'לצאת יבש'- כי אין אופציה כזאת. בדוק!)
לאחרונה, שמתי לב, שכולם נזהרים מאוד מן הברכה 'שנת שלום', שחס וחלילה לא יחשבו עליהם שהם שמאלנים נאיבים, או ימנים מתלהמים. ומה מוזר, שבין כל האיחולים והחיבובים (לייקים) ההולכים ונערמים בדפי הפייסבוק שלי לקראת השנה החדשה- נפקד מקומה של הברכה הותיקה 'שנת שלום'. ברכה שכיכבה עד לא מזמן בכל ה'שנות טובות', עם הזהבים והנצנצים וגם -בלי. אז מה זה בא ללמדנו? שנהיינו ציניים? שנהיינו ריאליים? שהפסקנו לחלום? או שהמילה 'שלום' פשוט נשחקה משימוש יתר ויצאה להפסקה עד להודעה חדשה?
עד כאן, ברמת הכלל. אבל כשאני רוצה לאחל לעצמי ברכת שנה טובה – אני צריכה להיות ספציפית. מדוייקת. מהוקצעת. מלוטשת ומבריקה. ומרוב ההגדרות וההגבלות שאני מציבה לעצמי- אני מראש מוותרת על המשימה.
והנה הפעם, אני הולכת לאחל לעצמי את כל מה שלא העזתי לאחל עד היום. ואפילו מוסיפה המחשה.

שאמשיך ליצור ואמשיך לחקור בחדר העבודה הרגוע שלי בבריאות טובה ובשקט נפשי.

שלא אשכח מאין באתי ואנסה תמיד להתחבר אל  שורשי

שאמשיך לארח ולהתארח ושתמיד יהיה השולחן מלא כל טוב

שאמשיך לעשות שגיאות וללמוד מהן המון

שאמשיך להיות רומנטית, אפילו שזה בכלל לא מתאים לגילי.

שאמשיך ללמוד ולצבור ידע בכל התחומים שאני אוהבת (בתמונה: אקדמיה שטיגליץ )

שאמשיך לסעור במחשבותי ואדע גם מתי להירגע

שאבקר בתערוכות אופנה, עיצוב ואמנות בארץ ובחו"ל

שהדמיון שלי ימשיך לעבוד שעות נוספות

שהספר  'הבית המושלם לצב מנומנם' שייצא בקרוב, יגיע למקום ראשון באמזון

שאמשיך לטפח את הגן, אפילו שאיש לא הבטיח לי גן של שושנים

שאמשיך לטייל בארץ ובחו"ל (רחוב בריגה)

שאם אלך לאיבוד- יהיה תמיד מישהו שיראה לי את הדרך.

ולכל קוראי הבלוג היקרים שלי, המלווים את הבלוג הזה, כבר שש שנים, אני רוצה לברך אתכם מכול הלב: כל שתבקשו-לו יהי!

צילומים: אילה רז