דווקא עכשיו, כשמשכית עושה קאמבאק ביצירותיה של שרון טל (עם סטף ורטהיים ורות דיין ברקע) אני  רוצה להכיר לכם את המותג "נולה" – שהוא תוצאה של שיתוף פעולה מיוחד במינו בין שתי נשים יוצרות, זיוה אפשטיין ודיאנה ברויטמן, שהחיבור ביניהן מבוסס על  אהבתן המשותפת  לחוטים, לאריגים וליצירת בגדים באריגת יד.

השוואה בין נולה למשכית לא תמצא חן בעיני זיוה ודיאנה, שהדגישו בשיחה אתי יותר מפעם אחת שהן לא רוצות להיות משכית. אבל  אני לא מתכוונת למשכית ההיסטורית של שנות החמישים שאופיינה בסגנון אתני והייתה יותר קראפט מאשר אופנה, אלא למשכית של שנות הששים-תחילת השבעים, שבאה לידי ביטוי ביצירותיה הנפלאות של פיני לייטרסדורף, שנוצרו מתוך שיתוף פעולה כמעט סימביוטי בין יוצרי האריגים לבין המעצבת. בסוג כזה של שיתוף פעולה יש סיכוי  ליצור אופנה מקורית המשלבת בין מזרח למערב ובין טכניקות אריגה מסורתיות לחידושים אופנתיים בתמהיל נכון.  זה בדיוק מה שעשתה משכית בשנות הזוהר שלה ובזכות נוסחה ייחודית זאת הפכה להיות שם נרדף לאופנה ישראלית במיטבה. אבל, כששיתוף פעולה זה התבטל- התמוסס לאט אותו משהו שייחד אותה והיא דעכה בהדרגה עד שקרסה סופית.

שיתוף פעולה דומה לזה מתקיים  בין זיוה לבין דיאנה, ששתיהן עובדות בראש אחד החל משלב בחירת החוטים ואריגת הבד ועד לפרט האחרון בבגד. אולי בגלל זה הדגמים של "נולה" שונים מאוד מהאופנה הטרנדית, המאפיינת את רוב מעצבי האופנה הפועלים כיום בתל-אביב.  האופנה התל-אביבית ברובה הגדול, היא לא ממש מקורית.  ניתן לחלק אותה באופן גס לשני סגנונות מרכזיים: הסגנון האורבני המינימליסטי בהשראת מוז'י, והסגנון הטרנדי, בהשראת תחזיות האופנה. בין היוצאים מן הכלל, שאפשר להבחין ביצירותיהם בסגנון שונה ומקורי, נמצאים  ששון קדם ותמר פרימק, שמקבלים השראה לא מתחזיות אופנה, אלא מנופי המדבר. אצל קדם המדבר מתחבר עם יוז'י ימאמוטו, ואצל פרימק  הוא מתחבר עם מוטיבים אתניים. אבל בשני המקרים בולטת מקוריות וחיפוש דרך אותנטית ללא פשרות.

למבקר הזר המגיע לתל-אביב בעקבות האופנה, בולט לעין הרנסנס העכשווי ביצירותיהן של מעצבות טקסטיל צעירות, שלפעמים עובדות לבד ולפעמים חולקות סטודיו משותף, בחלק הדרומי של תל-אביב.  הן מעצבות אריגים מיוחדים ומקוריים, משתתפות בתערוכות בינלאומיות ויוצרות ענין מחודש בתחום שהוגדר כמת עד לפני כמה שנים.  חבל שלא נוצרים  קשרים עסקיים בין מעצבות טקסטיל אלה לבין מעצבי האופנה הפועלים ממש בסמוך אליהן. קשר כזה היה עשוי להניב אופנה מקורית ומיוחדת.

נחזור ל"נולה". דיאנה ברויטמן, בת לאב מרוסיה ולאם קוריאנית , ואם ליוליה בת השלוש, עלתה מסיביר לפני כחמש שנים. זיוה אפשטיין, סבתא לדניאל בת השלוש, נולדה וחיה במושב מגשימים במרכז הארץ.

הסיכוי שדיאנה וזיוה יכירו זו את זו היה קלוש, אך הן נפגשו במקרה ויצרו ביחד את מותג האופנה "נולה" שמבוסס על אריגים ייחודיים המיוצרים על נול ידני. שתי הנשים הכול כך שונות זו מזו, הצליחו ליצור ביחד, לאחר לא מעט ניסיונות, אופנה ייחודית שמצליחה לעשות את הבלתי אפשרי: להיראות כבגד ערב הראוי לשטיח האדום, ויחד עם זה להיות נונשלנטית ובלתי מתאמצת.

כך מגדירה זיוה את הדרך המקצועית שעברה עד להקמת "נולה":

"התשוקה שלי לחוטים ובדים היא מילדות. את הנול הראשון הרכבנו מקיט שרכשנו לפני למעלה משלושים שנה. מאז למדתי אריגה בכוחות עצמי ובקורסים שונים במקביל לקריירה בתחום חינוך ולימודי אמנות. שהיתי קיץ בבולגריה עם מריאנה האורגת ובן זוגה האמן, נסעתי ללקיה- העיר הבדואית ליד באר שבע, ולמדתי אריגת שטיחים בדואים אצל זאנב בחצר, נסעתי לקיץ מופלא בקיוטו ביפן וארגתי עם ימאמוטו סאן סאן (המורה). שפת השיחה בכל המפגשים האלו היתה שפת החוטים והאריגה כיון שלא בולגרית, לא ערבית ולא יפנית הן מהשפות אותן אני דוברת.

דיאנה מספרת שכבר מגיל עשר הצטרפה לחוג לתפירה של הנוער הקומוניסטי בהמשך למדה הנדסת טקסטיל ועבדה במפעל בנובוסיבירסק, בירת סיביר.

דיאנה מתכננת את הדגם, גוזרת ותופרת אותו בעבודת יד מוקפדת ואיכותית וזיוה עורכת ניסיונות אריגה עם חוטים מסוגים שונים ומחפשת את האריג שיוכל לשמש כבסיס לבגד ערב שיצליח להחמיא לגוף האישה ולא ייראה כבגד אתני מסורתי, או כסגנון קראפט.

מתיחת חוטי השתי על הנול היא הרפתקה בפני עצמה, אומרת זיוה, סוג החוט, שילוב הצבעים, החומרים שמהם עשוי החוט, צפיפות החוטים באריג, ואפילו עוצמת המכה בה נכנסים חוטי הערב לבין חוטי השתי, יוצרים שילוב יחודי, שאף אם תוכנן מראש- הוא מתגלה רק במהלך העבודה. כדוגמא להמחשת דבריה  היא מראה לי את הנסיונות שעשתה עם חוטי משי מסוגים שונים שהניבו תוצאה הרבה פחות מעניינת מחוטי הפוליאסטר שנראים באריג המוגמר כמו משי מבריק ויוקרתי.

בביקורי בסטודיו של זיוה במושב מגשימים, זיוה ודיאנה מראות לי מספר דגמים שכל אחד מהם מיוצר בצבעים של כסף, שחור, אדום וזהב עדין. הדגמים משלבים את התכונות הייחודיות של בדים ארוגים ביד – חוטים פתוחים וצורות אריגה מיוחדות שאפשר ליצור רק ביד –עם הטאץ' של דיאנה, שהעיצובים שלה הם אלגנטיים, אקזוטיים וסקסיים.

בתהליך האריגה לייצור, שותפות גם נשים דרוזיות שפתחו סדנת אריגה בדליית אל כרמל. הן מסייעות לזיוה ולדיאנה לארוג דגמים כאשר מתקבלות הזמנות שקשה לספק את כולן באמצעות נול יחיד.  על אף זאת, משווק כל דגם במספר קטן של עותקים, מאחר שהוא מיוצר באופן ידני מתחילתו ועד סופו.

מעניין יהיה לעקוב אחר התפתחותה של נולה ולראות אם תצליח לשמר את הסגנון הייחודי לה לאורך זמן, ואם תשכיל לגוון ולהעשיר את המוצרים שלה מבלי לוותר על ייחודם.

לפני שאני נפרדת מזיוה ודיאנה, אני שואלת אותן:" איפה אתן רואות את נולה בעוד 5 שנים?" התשובה שלהן צנועה ביותר:

שהבגדים שלנו יימכרו בחמש חנויות,

שנשיק שתי קולקציות בשנה

שיכירו אותנו.

את המשאלה האחרונה שלהן אני מנסה להגשים באמצעות רשומה זאת.

ניתן לראות ולרכוש את הבגדים בסטודיו של זיוה אפשטיין במושב מגשימים 03-9333316

האתר של נולה: nulah-design.com

דגם כסוף של נולה עם חוטים פתוחים בצדדים, משקף סגנון סקסי ועדכני.

דגם כסוף של נולה עם חוטים פתוחים בצדדים, משקף סגנון סקסי ועדכני. צילום: מיכאל פיש

שמלה שחורה קטנה עם טאץ' ייחודי

שמלה שחורה קטנה עם טאץ' ייחודי. צילום: מיכאל פיש

זיוה ודיאנה בסטודיו של זיוה במושב מגשימים

זיוה ודיאנה בסטודיו של זיוה במושב מגשימים (צילום: אילה רז)

שמלה ארוכה של נולה בתצוגה של קום-איל-פו לקיץ 2013

שמלה ארוכה של נולה בתצוגה של קום-איל-פו לקיץ 2013.

שירי מימון בשמלה כסופה של נולה

שירי מימון בשמלה כסופה של נולה.

הנול של זיוה בתהליך האריגה

הנול של זיוה בתהליך האריגה

קולב עם בגדים למכירה בסטודיו של זיוה במגשימים

קולב עם בגדים למכירה בסטודיו של זיוה במגשימים

נולה- לו ולה

נולה- לו ולה. צילום: מיכאל פיש

צבעי הקולקציה:זהוב, שחור, אדום, כסוף

צבעי הקולקציה:זהוב, שחור, אדום, כסוף. צילום: מיכאל פיש

הדגמים של נולה בתצוגת אופנה בקניה לרגל יום העצמאות ה-65 של מדינת ישראל

הדגמים של נולה בתצוגת אופנה בקניה לרגל יום העצמאות ה-65 של מדינת ישראל. צילום: מיכאל פיש

 

מודעות פרסומת