צילום: אילה רז
יצירתה של ג'ואנה ושקונסלוש "לוזיטנה" מוצגת כעת במוזיאון תל-אביב לאמנות. היצירה מתייחסת אל בת העם הלוזיטני. עם זה, חי פעם בפרובינציה הרומית, שנמצאה בצפון מערב חצי האי האיברי ונחשב לאבי האומה הפורטוגזית. העבודה היא חלק מהסדרה "הולקיריות", הלוחמות המיתולוגיות הנורדיות ששלטו בגורל הקרב ובגורל הלוחמים ומתכתבת עם השיח הפמיניסטי ועל מקומה של האישה בחברה בת זמננו. העבודה גדולת מימדים ונוצרה באופן מיוחד לחלל האולם הגדול בבנין ע"ש שמואל והרטה עמיר, שגובהו כ-27 מ'. המיוחד ביצירה זאת הוא השימוש בטכנולוגיה של סריגת קרושה ובחומרים טקסטילים המשוייכים לתחום עבודות היד (קראפט), כאשר הקונספט והרציונאל העומדים בבסיס היצירה משייכים אותה לתחום האמנות (ארט).
- צילום: אילה רז
- צילום: אילה רז
- היצירה מרשימה מאוד בהיקפה, במגוון החומרים הטקסטיליים המשולבים בה, ובנראות המונומנטלית שלה בחלל המוזיאון. אבל מה שמעניין אותי בהקשר לעבודה זו, היא השאלה מתי הופכת עבודת קראפט להיות יצירת אמנות?
לצורך הבנת הסוגיה, נכנסתי לדיון אינטרנטי מרתק שהתקיים בגלריה "טייט" בלונדון, בשלהי 2011 ועסק ממש בשאלה זו בהקשר לתערוכה שנערכה אז במוזיאון "ויקטוריה ואלברט" בלונדון שנקראה: - The power of making
- קירסטי ביוון, מנהלת הדיון, טוענת שהקונספט של היצירה הוא הקובע את תחום השיוך. אמנם עבודות היד המסורתיות המשתכללות בעשייה אינדוידואלית בדרך כלל מוגדרות כקראפט, אבל יכול להיות מצב שבו המשמעות של היצירה עולה בחשיבותה על החומרים והטכנולוגיות והיא הקובעת את הסוגה שאליה משתייכת היצירה. היא דנה גם בשאלה אם כאשר מטרת העבודה היא שימושית- זה מקבע אותה כקראפט? או שהיא יכולה להיות גם שימושית וגם להיחשב כיצירת אמנות לכל דבר.
- טרייסי פיגל טוענת שעבודת אמנות נחשבת ככזאת, ברגע שהיא יוצרת קומוניקציה באמצעות רעיון או רגש, ולכן אובייקט מסויים יכול להיחשב בעת ובעונה אחת גם כאמנות וגם כקראפט. מצד שני ניתן להסתכל על אובייקט בשתי דרכים: אם מסתכלים על החומרים ועל הטכניקות- הוא ייחשב לקראפט ואילו אם מסתכלים עליו כעל רעיון קונספטואלי הוא ייחשב לאמנות.
- מה שמתברר מתוך הדיון המעניין הזה, הוא שההפרדה הדיכוטומית החד-משמעית שאיפיינה את המודרניזם עד תחילת המאה ה-21, הופכת להיות לא ברורה ולא מוגדרת כחד-ערכית, ככל שאנחנו מתרחקים מהמאה העשרים.
- צילום: אילה רז
צילום:אילה רז
צילום: אילה רז
צילום: אילה רז
לסיכום, העבודה של ושקונסלוש הוא מרשימה ומעניינת ואני ממליצה ללכת לראות אותה בין אם אתם חובבי קראפט ובין אם אתם חובבי אמנות. והכי כדאי לשים את כל המחשבות על הגדרת היצירה בצד ופשוט להסתובב סביבה עם מצלמה ביד וליהנות.
הבלוג של אילה רז 
10 תגובות
Comments feed for this article
31 בינואר 2014 בשעה 08:17
Inbar Shahak
אילה,פתאום נתקפתי געגועים עזים לשיעור ארוך ורצוף איתך,בפסקה אחת סידרת לי את מה שאני מחפשת בהגדרה כבר שבועות,פוסט נפלא ומרגש,תודה
1 בפברואר 2014 בשעה 16:53
ayalaraz
ענבר היקרה, התגובה שלך גרמה לי עונג רב. רק בשביל תגובה אחת כזאת שווה לכתוב בלוג. מיליון תודות והרבה אהבה לך, ממני.
29 בינואר 2014 בשעה 10:39
לירון אוחנה
נראה כמו תערוכת חובה. תודה ששיתפת, עוד הייתי מפספסת….
29 בינואר 2014 בשעה 14:59
ayalaraz
בשמחה, יקירתי.
28 בינואר 2014 בשעה 22:23
מרים ברוק כהן
אילה, כמי שהלכה הרבה שנים על הגבול הדק שבין המלאכה לביו האמנותואני תמיד יוצרת מכל הצדדים . וזכיתי להיות בארה"ב כשאגוד אמני ארצות הברית ערך הצבעה בנושא והזמין את "אחינו האמנים שבחרו להתבטא בזכוכית, טקסטיל עץ ועוד…חזרה לשורוצת האמנים.אני סבורה שאנו יודעים/ות לרוב מתי זו אמנות, ומתי זו מלאכה. הספר שאפשר לי להבין את ההבדלים יותר מכל היה "The story of Craft. the craft craftsman's Role in society הסקירה ההיסטורית המקיפה של Edward Lucie-Smith עזרה לי לחשוב מה מקומי ומה אני עושה בין שני הלקים הללו של היצירה
. מרים
29 בינואר 2014 בשעה 15:03
ayalaraz
מרים היקרה, אכן היית עדה לרגע הסטורי בארה"ב, כאשר אומני הקראפט קבלו הזמנה להצטרף לאמנים המוכרים. כמי שמכירה את עבודתך מקרוב, אני יכולה להעיד כי עבודותייך המעניינות הן עבודות אמנות למרות שהן משתמשות בטכניקות של קראפט. ויפה שאת מגדירה את עצמך כאמנית סיבים. הגדרה מדוייקת.
28 בינואר 2014 בשעה 21:25
ד"ר שלי שנהב-קלר
איילה,
כשראיתי את יצירתה של ושקונסלוש יורדת מהתקרה, "נשפכת" על המעקה, "נוזלת" לה מקומה עליונה לתחתונה, התלהבתי מהצבעוניות, שפע הסגנונות המשתלבים למוצג אחד, השופע עוצמה ויופי. בשיחה טלפונית עם דניאל, בתי, מיד לאחר יציאתי, אמרתי לה דבר אחד: איני יודעת אם זו אמנות, אבל זו עבודה קסומה, להפגיש ילדים איתה, ולתת להם להשתולל עם הדמיון.
בהמשך לשאלות החשובות והעקרוניות, שאת מעלה, אני מציעה להמשיך את הדיון ובינתיים, ברוח התפישות הפוסט-מודרניות, לאמץ גישה פחות דיכוטומית בין אמנות, אומנות ומה שביניהם. שאלות אלה מחזירות אותי אל הרצאה מעניינת שנתן דניאל צ'רני, (בכנס בנושא 'מזכרות' בבצלאל, בו השתתפתי, גם אני). צ'רני הוא מעצב תעשייתי ישראלי החי ופועל בלונדון, שאצר את התערוכה, The Power of Making.
בהרצאה דיבר צ'רני, בין היתר, על העוצמה וההעצמה שבעשייה ועל החיבור לחשיבה.
אביא שני משפטים ממילות הסיכום שלו:
."Thinking by Making"
"Making is a way of thinking" "
29 בינואר 2014 בשעה 15:13
ayalaraz
שלי היקרה, אכן האקסיומות של צ'רני נותנים תשובה מתקבלת על הדעת לשאלה שהעליתי. הדרך שאותה הוא מגדיר כ"חשיבה באמצעות עשייה" היא בעצם מה שאני עושה כשאני יוצרת תכשיטים אמנותיים. למזלנו, הדיכוטומיה שאיפיינה את המודרנה, הופכת להיות יותר נזילה ופחות חד משמעית, שזה מצד אחד טוב, אבל מצד שני זה יוצר ספקות לגבי קבלת כל יצירת קראפט כאמנות. הפוסט מודרניזם הגורס כי מה שאנחנו חושבים ליפה- הוא יפה, אינו פותר את הסוגיה של הערכת יצירת אמנות אמיתית, ופותח אפשרות לחדירה של שרלטנות לתחום האמנות. אבל היצירה של ושקונסלוש היא אמנות לפי כל קנה מידה בעיני ואני מאמינה שכל מי שביקר במוזיאון וראה את העבודה שלה- יסכים אתי.
26 במרץ 2014 בשעה 17:06
גילה נהרי
תודה על המאמר, ראיתי את התערוכה כמעט מיד כשהיגיעה לארץ. יש בי אהבה לטקסטיל באשר הוא.היצירה הרשימה אותי מאוד. בימים אלו אני בודקת מתי זו אמנות ומתי זה משהו אחר………. מאחר ואני מבררת עם עצמי האם העשייה שלי היא אמנות.רשמתי בגוגל מתי זו אמנות והיגעתי לכאן את הפרסום לתערוכה שלה ראיתי בעיתון הארץ והצילומים מדהימים.
26 במרץ 2014 בשעה 18:03
ayalaraz
גילה היקרה, תודה על תגובתך. השאלה מתי יצירת טקסטיל הופכת להיות אמנות היא שאלה מורכבת שאני מנסה לענות עליה במחקר חדש שאותו התחלתי לאחרונה. מאחר שיש בך אהבה לטקסטיל, כפי שאת מציינת, אני ממליצה לך לבקר בתערוכה 'ארוגים בתודעה' המוצגת בימים אלה במוזיאון ארץ-ישראל ברמת-אביב.