מאז שהתחלתי לצלם, מתברר לי יותר ויותר שאני מעדיפה לצלם דווקא מזוויות לא שגרתיות, מבלי לבדוק עד הסוף מה קלטה עדשת המצלמה שלי. התמונות הלא שלמות, ההשתקפויות המקריות, מפתיעות כמעט תמיד.  אני לא מעונינת להתחרות בצלמים מקצועיים שמקליקים עשרות צילומים של אותו אוביקט, שיודעים לכוון את האור לרמה האופטימלית ויוצרים בצילומים שלהם חדות שאי אפשר בכלל להתווכח על איכותה.

מוזיאון העיצוב חולון1

מוזיאון העיצוב חולון2

מוזיאון העיצוב חולון3

אני מקליקה בדרך כלל אחד על אחד, או מקסימום שניים על אחד ומשאירה ליד המקרה להחליט מה יצא לי. ואני דווקא אוהבת את חוסר השלמות, את האור הלא מדוייק, את הזווית שמפספסת חלק מהאובייקט ואת ההפתעות שבסוף, שאותן אני מגלה אחרי כמה שעות, כשאני מתבוננת בצילומים שצילמתי על צג המחשב בבית.

חלון ראווה 1

חלון ראווה2

חלון ראווה 3

חלון ראווה 4

אינטואיציה? תת-הכרה? מעמקי הנפש? לא משנה איך שתקראו לזה- זה מה שאני רוצה. וזה מה שאני עושה. כלומר, מקליקה בלי חשבון.

פרט מתוך עבודת טקסטיל בתערוכת סיום 2011 בשנקר

מבט לתוך כלי קרמיקה בתערוכה בפריסקופ