מנואל גוטראן היא אדריכלית צרפתיה צעירה, שאחריה אני עוקבת מאז יצא לי לשמוע אותה בכנס 'אדריכלות נשית' במדיטק בחולון לפני כחצי שנה ואז גם כתבתי עליה בבלוג שלי.  בניין סיטרואן שאותו היא תיכננה והציגה בכנס, שבה את לבי כבר מהרגע שראיתי סקיצות ראשוניות שלו והיה לי לגמרי ברור: בפעם הבאה שאני בפריס, אני מוכרחה לבקר בשאנז-אליזה  ולראות את הבנין…החצי השני שלי  הסכים בשמחה, ככה זה כשאת נשואה לאדריכל.

מבט על בית סיטרואן מבחוץ

אני מוכרחה להודות ששאנז-אליזה כבר מזמן לא נכללת בתכנית הסיורים שלי בפריס. הדראג סטור המפורסם שגובה עבור קפה מחיר של ארוחה שלמה הוא לא כוס הקפה שלי וגם חנות הבדים הנפלאה 'בוכרה' שהיתה שם פעם כבר עברה למקום אחר… אז מה נשאר לי לחפש? אבל הפעם הזאת – שונה!  הפעם אני מוכרחה להגיע לשאנז-אליזה ולראות במו עיני את הבנין של מנואל.

סיטרואן ואני

כבר ביום הראשון  בפריס התייצבנו, הוא ואני ועוד זוג חברים, עם מצלמה טעונה ועם סקרנות עצומה לראות את המבנה המיוחד שעדיין לא החלטתי אם הוא יותר חכם מיפה או יותר יפה מחכם…חכם- בגלל שזו בעיני בהחלט חכמה גדולה לקחת מגרש כל כך צר שמאכלס בסך הכל אולם תצוגה (לא גדול במיוחד) למכוניות ולהפוך אותו לאתר תיירות עולמי…ויפה-  בשל הקווים הנקיים והמדויקים שלו, בזכות הרעיונות היצירתיים,    בגלל הפונקציונאליות המירבית וגם בגלל  חוש ההומור המעודן שמבצבץ בו מכל פינה, שבגללו מסתובבים  כולם עם זוויות פה משוכות כלפי מעלה…

אפשר למצוא בכל פינה חוש הומור משגע

והנה עוד כסא מצחיק

העולם מצחיק- אז צוחקים…

הפתעה ראשונה בכניסה למבנה: המון אנשים… משפחות שלמות עם ילדים קטנים יושבים בחדר התצוגה …לא בגלל שהם מחכים למכונית סיטרואן שהזמינו, אלא בגלל המקום עצמו…שהפך לאתר עליה לרגל. כמה אולמות תצוגה למכוניות אתם מכירים שמשמשים כאתר תיירות? אני לא מכירה אף אחד. זה הראשון וכנראה גם היחיד!!!

ממתקים למתוקים על גג הבנין

הרמפה במרכז הבנין מאפשרת לנצל את כל הגובה לצורך הצגת מספר דגמים גדול יותר.

הרמפה גם מוסיפה אפקט חללי מחוייך

וכבר מהכניסה אתה מתרשם מהאופי המיוחד של הבניין, שממש מושך אותך פנימה.

חלל הכניסה למבנה המיוחד

והנה הרעיון האדריכלי במיטבו. נראה ממש כמו הסקיצות של מנואל גוטראן שהצגתי בפוסט הקודם.

הלוגו של סיטרואן כהשראה למבנה בנין סיטרואן

ועוד אפיזודה קטנה לסיום: לאחר שהבנין צולם מכל צדדיו, ניגשתי להעלות את החומר מהמצלמה…אבל כל כרטיס הזיכרון נמחק!!! איזה באסה…הייתי מוכנה לעשות הכל כדי לשחזר את החומר אפילו לקנות תוכנת הצלה במחיר של 35$ לצורך העניין. לאחר שהתכנית נקנתה והחומר שוחזר- התברר כי  דווקא התמונות הלא חשובות זכו לשיחזור ואילו התמונות שאותן רציתי במיוחד כמו בנין סיטרואן- אבדו סופית…וכאן באו לעזרתי חברינו לטיול שגם הם צילמו את הבנין והצילו את המצב…כמה טוב שיש חברים!!!

צילומים: יעקב רוט

תודה מיוחדת ליעקב ולשולה שבלעדיהם לא היה פוסט זה נכתב…