הפוסט שלי לא עוסק הפעם באופנה אלא באדריכלות. המשותף בין השתיים מקבל פוקוס מעניין בספר "Skin and Bones " העוסק בקו התפר שבין אופנה לאדריכלות. החומרים המורכבים והאפשרויות הטכנולוגיות מרחיקות הלכת מאפשרות היום ליצור בנינים שנראים כאילו הם עשויים מתחרה. מכיוון שאני מתעניינת בנושא החלטתי ללכת ליום העיון על אדריכלות נשית, שהתקיים במסגרת שבוע האישה בחולון, ב- 4 במרץ, 2010 המארגנת בתיה מלול-סבירסקי במסגרת עמותת אדריכלים מאוחדים הצליחה להרים יום עיון מרתק שהתמקד בנושא: נשיות כיתרון בעידן של רב תחומיות ומשימתיות באדריכלות. כל אחת מהמשתתפות בכנס הציגה את הנושא מהזווית שלה. כולן היו מקוריות, חדשניות והציגו חשיבה אדריכלית רעננה ומסקרנת. אבל האדריכלית ששבתה את לבי מהרגע שעלתה לבמה הייתה מנואל גוטראנד (Mannuelle Gautrand). קצוצת שיער, נערית, נטולת איפור, לבושה בחולצת טי ובמכנסי סיגר ונועלת נעלי עקב על 10 ס"מ לפחות. אם אנסה לנתח את דמותה על פי בגדיה אוכל לסכם כך: הופעה רעננה, לא ממוסדת, לא מתנשאת ובכל זאת כל כך מיוחדת ובעצם משקפת בהופעתה את סגנונה היצירתי המיוחד. הסוגיה אם יש או אין סגנון נשי באדריכלות- מקבלת תשובה מאוד מעניינת כאשר מתבוננים בעבודותיה של גוטראנד. יש בהן משהו אחר, שונה, מחובר לסביבה ובכל זאת ייחודי. העבודה שהרשימה אותי במיוחד מבין עבודותיה הרב גוניות, היא בנין סיטרואן בשאנז-אליזה בפריס. אני עדיין זוכרת את הבניין הישן של סיטרואן עוד מהתקופה ששורת מכוניות דה-שבו עמדו לרגליו והזכירו לי את הסרטים של לואי דה-פינה, הקומיקאי הצרפתי הפופולארי. הבניין הישן היה חסר כל ייחוד ופשוט לא הרגשת בקיומו בין כל המבנים שמסביבו… עד שבאה גוטראנד, לקחה את הלוגו של סיטרואן, שיחקה בו, חקרה אותו, רשמה אותו, ציירה אותו ולבסוף יצרה בהשראתו את המבנה המרתק שהוא פנינת אדריכלות יוצאת דופן. זוהי דוגמא מתודית מעולה לעבודה עם נושא השראה שניתן להעתיק אותה לכל מדיום יצירתי אחר. הנה, תראו בעצמכם:
והנה הבנין כולו. ממש כמו ציור באקווארל:
והנה סיור בבנין עצמו. כדי לענות על השאלה אם יש או אין אדריכלות נשית יש צורך במחקר יותר מעמיק מאשר פוסט זה, אבל מה שניתן לומר בשלב זה הוא שאם באמת היתה פעם תקרת זכוכית שהציבה גבול לאפשרויות הפתוחות בפני האישה- הרי שבבנין סיטרואן נותנת גוטראנד דוגמא משכנעת איך יכולה תקרת זכוכית לנגוע בשמיים.
13 תגובות
Comments feed for this article
18 באוגוסט 2010 בשעה 11:52
לשאנז-אליזה בעקבות מנואל… « הבלוג של אילה רז
[…] בכנס 'אדריכלות נשית' במדיטק בחולון לפני כחצי שנה ואז גם כתבתי עליה בבלוג שלי. בניין סיטרואן שאותו היא תיכננה והציגה בכנס, שבה את […]
4 באפריל 2010 בשעה 18:48
בתיה סבירסקי מלול
איילה היקרה
מאז שאני אוצרת את הכנס נשאבתי לנושא והוא מעסיק אותי מאד. שמחתי שנהנית ואהבתי את רגישותך וגישתך המיוחדת לתקרת הזכוכית… "דוגמא משכנעת איך יכולה תקרת זכוכית לנגוע בשמיים"- אפשר לאמר שהאירה לי ממש גישה אחרת וארשה לעצמי לצטט אותך בעתיד. אני מקווה גם שנהנת מליז דילר שגם הרצאתה היתה מאלפת אפילו אם לא מפתיעה כמו זו של מנואל. תודה. בתיה סבירסקי מלול
6 באפריל 2010 בשעה 17:28
ayalaraz
בתיה היקרה, תודה על תגובתך. אין ספק כי ללא המאמצים שלך הכנס לא היה מוצלח כל כך כפי שהיה. נהניתי כמובן גם מההרצאה של ליז דילר ואני שמחה מאוד לדעת כי אהבת את מה שכתבתי. לכבוד הוא לי אם תצטטי את דברי בעתיד.
13 במרץ 2010 בשעה 21:33
אריה
זה נראה מאוד מרשים, בטח יותר מרגש לראות את זה ממש בפאריז…מהתרשמות שלי כגבר אני מזהה חזותיות נשית שלה שבה היא מסתכלת על כל המבנה כקליפה אחת, ליעל: אני לאט לומד אסתטיקה שלך ואת ההסתכלות שלך, אם זה הפאות של הבניין שמזכירות טלאים-טלאים של בד, האם אני מזהה נכון?!
14 במרץ 2010 בשעה 09:39
ayalaraz
אריה היקר, תודה על התגובה. מאוד מעניין לזהות בתגובתך את ההיבט הגברי שלך ואת הניסיון להבין את ההיבט הנשי מהצד של יעל, שהיא אמנם ברקע אבל נוכחותה דומיננטית מאוד. כשאהיה בפריס- בוודאי לא אחמיץ את ההתבוננות בבנין סיטרואן!!!
7 במרץ 2010 בשעה 12:27
אידה רק
נפלא,אוהבת מאוד גם את הסקיצות ,בעקבות הפוסט גלשתי במספר אתרים שקשורים בעבודותיה ומצאתי אותם מרתקים ,סימנתי לי את יום העיון בבר – אילן.
הבלוג שלך נהדר תמשיכי .
להתראות.
7 במרץ 2010 בשעה 13:09
ayalaraz
אידה היקרה, תודה על המילים החמות. אני ממשיכה בכתיבת הבלוג ונהנית מכל רגע, אם כי זה גוזל ממני המון זמן. נתראה בבר-אילן ב- 18 במרץ ונוכל לדבר.
6 במרץ 2010 בשעה 08:14
אורלי
אילה, קרראתי ומאוד נהנתי
חבל שלא הבחנתי ביום העיון שהתרחש בחולון
אורלי
6 במרץ 2010 בשעה 16:20
ayalaraz
אורלי היקרה. חבל שלא השתתפת ביום העיון הנ"ל. היה מעניין ביותר. ואגב, אם את מעונינת ביום עיון נוסף שנראה לי כי יהיה מעניין- אני ממליצה לך על יום העיון העוסק ב"גילוי וכיסוי בבגד: היבטים פסיכולוגיים של לבוש" הוא יתקיים ביום ה' 18 במרץ באוניברסיטה בר-אילן. תוכלי למצוא פרטים באינטרנט.
6 במרץ 2010 בשעה 00:23
yaara
פוסט מקסים אילה. וגם ההתכתבות המשעשעת עם דני…
תודה כמו תמיד 🙂
5 במרץ 2010 בשעה 18:29
dani
אילה
אחרי כל הרבה שנים סוף כל סוף הצלחתי לרגש אותך בנושא קרוב לליבי, אדריכלות. נכון הייתי צריך לחבר נשים לסיפור , את עמותת האדריכלים ואת עירית חולון אבל היה כדאי.
שלך דני
5 במרץ 2010 בשעה 18:42
ayalaraz
באמת היה כדאי!!! מי שמשקיע- מגיע…
5 במרץ 2010 בשעה 18:45
ayalaraz
והכי חשוב שכחתי: תודה רבה מאוד על שחיברת את הנשים, את עמותת האדריכלים את חולון וכמובן…אותך!