You are currently browsing the monthly archive for ספטמבר 2010.
לא להאמין! אני??? קרבן אופנה? נו, באמת… תנו לי אוויר!!!
אבל עם יד על הלב וצילום מכוון לרקה, אני נאלצת להודות: כן, זה נכון… באמת הייתי קרבן אופנה! נו טוב, הנה אמרתי את זה ונשארתי בחיים. אבל לפני שתחרצו את דיני , אתם מוכרחים להבין שיש לי נסיבות מקילות, כמו למשל:
א. בתקופת ה'קרבנות' שלי עדיין לא המציאו את המושג המעצבן הזה 'קרבן אופנה' ,שיש בו יותר משמץ של התנשאות וזלזול, וזה עובד לזכותי, לא? לקרוא את המשך הרשומה «
…היום קבלתי את הכרך החמישי מתוך האנציקלופדיה של לבוש ואופנה בעולם, בהוצאת 'ברג' אוקספורד. מפעל תרבותי מקיף שאיחד חוקרים מכל קצוות תבל כדי לתת תמונה מקיפה של הלבוש בעולם. החלק שלי מתבטא במאמר מקיף על 'לבוש בישראל המודרנית'.
למרות שזהו ספר על לבוש ואופנה כוחה של האנציקלופדיה הוא דווקא בטקסט ולא באילוסטרציות. החומר מיועד בעיקר לסטודנטים ולחוקרים ולכן הוא ברמה מקצועית גבוהה.
כרך מס' 5 של האנציקלופדיה ללבוש ואופנה בעולם
'הימים הנוראים' הוא השם ( הלא מוצלח, לדעתי ) שניתן לעשרת הימים שבין כסה לעשור, או בעברית מדוברת: הימים שמתחילים בראש השנה ומסתיימים ביום הכיפורים. בימים אלה, על פי המסורת היהודית, נקבע גורלו של כל אדם , על פי המעשים העומדים לזכותו או לחובתו.
בילדותי, דמיינתי לעצמי מישהו ממש גדול, שנראה כמו האלוהים בציור של מיכאלאנג'לו , יושב בשמיים בישיבה מזרחית, משחק בקלפים עם החברה' ומוציא מתוך החפיסה לכל אחד את הקלף ש"מגיע לו" .
קלפים היו אז דרך נעימה להעביר את יום הכיפורים, שבו, בין אם היית בצום ובין אם לא, היית צמוד לבית ומחכה שהזמן יעבור…בלי D.V.D, בלי מחשב, בלי בלוג ובלי פייסבוק…
ובכן, פוסט זה יעסוק בקלפים , בהיבטים שונים שלהם ובעיקר בקשר שבינם לבין אופנה.
הדוגמא הראשונה שאליה אתייחס, הם קלפים שעוצבו בעבור אל-על בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, תקופה שבה חיפשו כאן דרך לחבר את התרבות החילונית עם התנ"ך. באותה תקופה מגייסת הגרפיקה הישראלית את דוד המלך בגלימה מסוגננת, לסדרת הקלפים שאותם עיצב דוד אחר, הוא ז'אן דוד, שהיה אז גרפיקאי מוערך.
קלפים שעוצבו עבור אל-על בשנות ה- 50 על ידי ז'אן דוד
זהו…אני אחרי. תחושת הקלה ענקית. התערוכה 'דלות זוהרת' נפתחה אתמול באירוע משותף לרגל פתיחת עונת התערוכות בחולון. באו הרבה מבקרים, ברכו, שתו, פטפטו ונהנו. התגובות מעולות. אני מאושרת.
השלט ברחוב חנקין
…תמיד זה קורה לי בין סוף ההכנות לבין התחלת התצוגה/תערוכה/ השקת ספר חדש…למרות שאני יודעת כי עשיתי את הכי טוב שאני יכולה, פתאום, משום מקום…מגיחים פרפרי הבטן ומתחילים לפרפר בפראות, חלומות על פיאסקו שלא היה כמוהו מתחילים להשתלט על הלילות הרגועים שלי והכל נראה פתאום לא שווה, לא טוב, לא יפה, או לא ממש מוצלח. לקרוא את המשך הרשומה «
הבלוג של אילה רז 