פעם, מזמן, כשעוד הייתי ילדה קטנה, ל'חג השבועות' קראנו בשם 'חג הביכורים'. זה היה חג אהוב וחשוב, בעיקר לילדים. בערב החג, הגיעו כולם לגן הילדים בבגדים לבנים, חיתול על הראש ומעליו זר פרחים. הזר והבגד הלבן היו חשובים מאוד. אבל יותר חשוב מהם היה הטנא. כל ילד רצה שהטנא שלו יהיה הכי שווה והכי מקושט, מפני שאת הטנא מכרו במכירה פומבית מעל במה גבוהה שהוקמה במיוחד לחג. לאחר המסכת על 'מגילת רות' ולאחר שתזמורת חליליות ניגנה את השיר 'סלינו על כתפינו' ואחריו 'ארץ זבת חלב' הגיע החלק הכי חשוב של החגיגה.

ילדה בחג הביכורים מתוך פרויקט "העיר הנגלית לעין"
מישהו עלה על הבמה ודיבר בפאתוס רב על הקשר שבין העם ואדמתו ואז היה מניף את הטנא, שהביא כל ילד, מראה אותו לקהל, מספר מה יש בתוכו ושואל 'מי מוכן לקנות? ובכמה?' כל ילד רצה שהטנא שלו יימכר במחיר הכי גבוה, מפני שאת הכסף תרמו לקרן הקיימת לישראל וזה היה אז הדבר החשוב ביותר בעולם… אני זוכרת במיוחד פעם אחת. לחג הביכורים קיבלתי מאבי מתנה מיוחדת: יונה לבנה. יונה אמיתית. חלקה ורכה. חמה כשנוגעים בה וכל כך אהובה… הרגשתי מאוד מיוחדת כשמסרתי את הטנא המקושט שלי, עם היונה שכל כך אהבתי, למכירה. עמדתי ליד הנואם, ילדה קטנה בשמלה לבנה וחיכיתי להצעת המחיר הכי גבוהה שיש. האיש הביט אל הטנא, גילה את היונה הקשורה ברגליה בשרוך אדום, פתח את הקשר ובבת אחת היונה המריאה אל השמיים הבהירים. אני הבטתי בתדהמה אל הטנא המרוקן שכבר לא היה שווה הרבה בלי היונה… כל כך רציתי לתרום תרומה מיוחדת…ממש לא הבנתי למה כולם מחאו כפיים כשאני רק מחיתי דמעה…
מאז עברו שנים והסיסמא 'עם עובד בארצו- ברכה למולדתו' שעליה גדלו בני הדור שלי נשמעת היום יותר מעודכנת אם מחליפים את ה'עובד' ב'אובד'… אבל מכיוון שבלוג זה איננו בלוג פוליטי כדאי שאעצור כאן!!!
ובנימה אחרת לגמרי, במיוחד לכבוד החג, הנה כמה דוגמאות של ביכורי פירות וירקות שאינם פרי האדמה, אלא פרי עבודת יד.

מתוך פרויקט מסלול האמריקני בגדים מפירות וירקות
אפשר לסרוג פירות מחוטי צמר ואפשר גם לתפור ירקות מלבד. היום, כשעבודת היד נחשבת ל arts and crafts וזוכה לעדנה- אפשר לנסות בשעות הפנאי לסרוג משהו דומה…

סניקרס עם חוש הומור משגע , אבל מאבטיח עם גרעינים…
נעליים בטעם אבטיח
פירות וירקות עשויים לבד כבר ראינו הרבה…אבל חתוכים???

זהירות, לא למאכל! גם זה סרוג!!!
כשחיפשתי חומר על אופנה ופירות באינטרנט מצאתי המון תמונות, אבל כולם על fruits , התופעה היפאנית שהדביקה את העולם. כאן משהו קצת אחר משל אמה בל. מעצבת מקורית בהחלט!!!

אמה-בל בבגד בהשראת פירות
והנה כאמור, התופעה המדוברת fruits חלק ב' ויש גם תשובה שוודית לעניין וכמובן שגם תשובה ישראלית

ספר ההמשך ל 'fruits' שנקרא 'fresh fruits'
ואם עוסקים בזכרונות אז מוכרחים להזכיר את כרמן מירנדה התופעה והפירות שעל ראשה…

כרמן מירנדה כוכבת הקולנוע של שנות ה- 40 - 50 הופיעה תמיד עם פירות על הראש...
ואם תרצו עוד משהו על זכרונות העבר הנה חומר מרתק מפרויקט העיר הנגלית לעין באתר יו-טיוב
9 תגובות
Comments feed for this article
1 בפברואר 2012 בשעה 07:04
נגה
אילה יקרה.
איפה אפשר למצוא הנחיות מפורטות לתפירת פירות וירקות מלבד???
1 בפברואר 2012 בשעה 09:08
ayalaraz
נגה היקרה, תודה על תגובתך. הנה קישור לאתר שבו מלמדים איך להכין פירות מלבד
http://lyneya.wordpress.com/2009/04/30/tutorial-felt-banana-in-peel-or-corn-in-husk/
והנה עוד קישור לסלט פירות מלבד
http://toastiestudio.blogspot.com/2011/05/felt-fruit-salad-tutorial.html
בהצלחה!
8 בפברואר 2011 בשעה 06:39
מרים ברוק כהן
מי שאוהב[ת] לסרוג פרחים, עלים ולבבות, לאו דוקא כחלק מן הסריג, אלא כחלק שאפשר לעטר ענוו בגד אחר, כדאי שתחפשו את הספר Nicky Epstein`s Knitted Embellishments ,
350 Appliques, Borders, Cords and more. Interweave Knits, 1999.,
זה ממש 'מילון' לעיטורי סריגה.
מרים
21 במאי 2010 בשעה 17:55
DALIA HASSIN
תודה,אילה.אני זוכרת את הטנא שלי מחג הביכורים כשהייתי בת חמש וגם את הזר שהכין לי אבא בערב הקודם .כדי לשמור על הטריות שלו שמרו אותו בקופסא שנועדה למים שהפשירו מבלוק הקרח במקרר הקרח דאז.אשר לאופנת הסריגה העכשווית-עוד יש לנו עתיד.נכון?
דליה
23 במאי 2010 בשעה 10:48
ayalaraz
דליה היקרה, כיף לשתף זכרונות שלא הרבה כבר זוכרים…לאופנת הסריגה העכשווית אני ממתינה בקוצר רוח…
19 במאי 2010 בשעה 20:04
אידה רק
אילה יקרה
אכן הקטע הנוסטלגי נוגע לרבים מאיתנו ,הכל היה כל כך תמים ומקסים ,הזרים "העשירים"שעיטרו את ראשינו היו מקסימים גם כשאחד הפרחים קצת נתלש ממקומו וכיסה לנו חצי עין,כל כך הרבה עמלנו עם אימותינו על המראה הכולל,אתמול בעוברי ליד חנות פרחים במרכז תל אביב משכה את עיני ערימה של זרים ככל הנראה תוצרת סין שזורים בפרחים מפלסטיק ונראה לי שזה בהמשך ל"אובד"שציינת.
חג שמח וצריך לשמור כמה שיותר תמונות מהתקופות שהיו.
19 במאי 2010 בשעה 23:35
שלומית פוגטש
אני קניתי באחת מחגיגות הביכורים יונה לאחי הצעיר,זה היה תחילתו של שובך מפואר
שהו גידל במשך שנים רבות.
20 במאי 2010 בשעה 08:41
ayalaraz
שלומית היקרה, תודה על תגובתך. זה נפלא לחלוק זכרונות עם חברים.
20 במאי 2010 בשעה 08:43
ayalaraz
אידה היקרה, התגובות שלך תמיד מוסיפות לי תוכן ועניין. לפעמים אני תוהה אם הזכרונות נראים יפים יותר ממרחק של זמן, או שבאמת הזכרונות שלנו היו מיוחדים במינם.