מה כבר אפשר להגיד על מסרגות? הפטנט שימיו כימי האנושות. כבר במצריים  העתיקה נמצאו דוגמאות של סריגים שלבשו נשים וגברים. כל כך פשוט ובכל זאת כל כך מתוחכם.

הוא והיא בבגדים סרוגים במצרים של תות אנך-אמון

אפשר לסרוג רק צעיף, עבה או דק, אפשר לסרוג שמלה או אפודה, אפשר לסרוג אפילו תכשיט או יצירת אמנות- אבל אז צריך בנוסף לשתי מסרגות גם ראש יצירתי וכשרון לעקוף את המובן מאליו… אז לפני שאני אספר לכם איך השגתי בן זוג בעזרת שתי מסרגות וכמה כדורי צמרבואו נערוך טיול קצר בעקבות הסריגה בארץ: ששים ושתיים שנות סריגה ובהן מקופלת ההיסטוריה כולה.

נתחיל בשנות החמישים: בארץ "צנע", הבגדים הסרוגים שבחנויות נמכרים רק באמצעות "נקודות" שמתוקצבות בצימצום, והדרך היחידה לצייד את בני המשפחה באפודות צמר- היא לקנות חוטי צמר (או תחליף לצמר) ולסרוג לבד . זוהי תקופה שבה כל הבנות ידעו לסרוג. למדו מאמא או בשעורי מלאכה וסרגו צעיפים, גרביים, כפפות וגם אפודות.

דיאלוג עם חומרים יצירתה של עטרה דה-לנגה

בתחילת שנות הששים עם סיום הצנע, החלו המפעלים הקיימים לסרוג מוצרי-אופנה בעיקר ליצוא, שניתן היה להשיגם בשוק המקומי בקושי רב ובמחירים מפולפלים. הסריגה הפופולארית הייתה סריגת ג'רסי של חלקים "גזורים" (פולי פאשן) שאותם תופרים כמו בדים רגילים, מבלי לגזור. בין מפעלי הסריגים המובילים בארץ בשנות הששים בארץ אנו מוצאים את: דורינא , אלד, ג'רקולי (עליו ארחיב באחד הפוסטים הקרובים), אלנית ועוד. במקביל ייצרו בארץ גם חוטי צמר לסריגה ביתית (הידוע שבהם: פולגת) והנפיקו מדי עונה חוברת סריגה מהודרת עם צילומים והוראות מפורטות .

סוס אחרי בן אדם והסריג המחבר בין השניים

בסוף שנות הששים החלו לפתח במפעלי הסריגה בארץ סריגים סינטטיים מסוג בנלון, שמהם ייצרו מוצרי אופנה (כולל שמלות). זאת התקופה בה היתה ישראל על המפה מבחינה אופנתית ולנוף המקומי נוספו סרגניות בסגנון יצירתי כמו פנינה שלון שסרגה שמלות דקיקות מחוטי פוליאסטר ולורקס על מכונות סריגה ביתיות.

כמה יפה ככה קל: סריגת יד מצמר עבה

בשנות השבעים המוקדמות, בעקבות משבר האנרגיה, נכנסה לאופנה סריגה גסה מחוטי צמר עבים עם מסרגות עבות במיוחד…כל הבנות האופנתיות סרגו להן גרביים (חותלות) ואפודות שאותם ניתן היה לסיים את תוך יום-יומיים. זאת היתה תקופה שבה נשים יצירתיות החלו לצבוע חוטים, לסרוג אפודות ולמכור.

בשנות השמונים המאוחרות החלו הסריגים לאבד מקסמם ורבים ממפעלי הסריגה בארץ נסגרו. התחרות עם ארצות דרום-מזרח אסיה הוזילה את מחירי הסריגים והמפעלים המקומיים לא הצליחו להתחרות בהם ונסגרו בזה אחר זה.

יצירתיות בסריגה

בשנות התשעים יצאו הסריגים העבים מן האופנה והיה נראה כי הסריגה הביתית עברה מן העולם. זה היה עשור שבו נעלמו כמעט לחלוטין הסריגים העבים ונשארו רק סריגים דקיקים שנראו כמו אריגים.

בשנות האלפיים החלה להסתמן עייפות  מן המראה המשוכלל, פרי עבודת מכונה, והחלה התרפקות על העבר ועל הסריגים הסרוגים ביד. מי שתרם למהפכה היתה ריי קוואקובו, שכדי לקבל את המראה ה"ביתי" בסריגים, הוציאה ברגים מן המכונה כדי שיווצרו חורים בסריג שיגרמו לסריג להיראות כאילו נסרג ביד .

החומרים עושים את היצירה...

היום הסריגה חזרה בגדול. חנויות למכירת צמר נפתחות מחדש (אחרי שהתחסלו לגמרי בשנות התשעים) ובין הסרגנים גם בנים!!! הסריגה נודדת מן הבגדים לתכשיטים ומשם אל יצירות האמנות. היום הסריגה מקבלת לגיטימציה הן כאופנה והן כאמנות. ומי שמפקפק בכך יוכל לבקר במוזיאון העיצוב החדש בחולון ולראות את הבובות הסרוגות או את הבקבוק הסרוג המתפקד כגוף תאורה…

אז אם אתם בכל זאת רוצים לדעת  איך השגתי בן-זוג בעזרת שתי מסרגות וכמה כדורי צמר?  פשוט, סרגתי לו אפודה ליום ההולדת… ההשקעה האדירה בסריגה (שבחלקה הגדול נעשתה בשעורים משעממים), עשתה עליו רושם עז …והשאר בהחלט שייך להיסטוריה! !!

ואם מישהי מעונינת לאמץ את ה"פטנט" שלי הנה  לינק לאתר המציע הוראות לסריגי וינטאג' ברוח הימים ההם…

מודעות פרסומת