מבט על אופנה ותרבות מזווית קצת אחרת וגם דברים מהלב
מנואל גוטראן היא אדריכלית צרפתיה צעירה, שאחריה אני עוקבת מאז יצא לי לשמוע אותה בכנס 'אדריכלות נשית' במדיטק בחולון לפני כחצי שנה ואז גם כתבתי עליה בבלוג שלי. בניין סיטרואן שאותו היא תיכננה והציגה בכנס, שבה את לבי כבר מהרגע שראיתי סקיצות ראשוניות שלו והיה לי לגמרי ברור: בפעם הבאה שאני בפריס, אני מוכרחה לבקר בשאנז-אליזה ולראות את הבנין…החצי השני שלי הסכים בשמחה, ככה זה כשאת נשואה לאדריכל.
מבט על בית סיטרואן מבחוץ
הכותרת לפוסט זה היא אחת הציטטות הקולנועיות המוכרות ביותר בכל הזמנים מתוך הסרט הנפלא 'קזבלנקה': "We shall always have Paris" (בתרגום חופשי לעברית) כאשר האמפרי בוגארד, הגבר האולטימטיבי של התקופה נפרד מאינגריד ברגמן, האחת והיחידה, ליד המטוס העומד לקחת אותה אל החופש הרחק מקזבלנקה הגועשת אבל גם הרחק ממנו- לנצח…אני מודה שראיתי את הסרט האלמוותי הזה לא פחות מעשרים פעם ובכל אחת מהפעמים, בקטע הזה, לא יכולתי לעצור את הדמעות…
האמפרי בוגרד נפרד מאינגריד ברגמן במשפט הנצחי: תמיד תהיה לנו פריס...
חום יולי-אוגוסט נותן בי סימני קיץ שאחד מהם הוא חוסר הרצון לעשות כל דבר שאיננו הכרחי. לכתוב בלוג זה הכרחי? לא ממש! כי מה כבר יקרה אם לא אכתוב? אני לא מתפרנסת מכתיבה לבלוג וה"בוס" שלי גם לא יפטר אותי אם אבריז, אז מאיפה נובעת תחושת הצורך לכתוב? ולמה אני מרגישה לא נוח עם זה שדווקא עכשיו לא בא לי לכתוב? לקרוא את המשך הרשומה «
לפני כחצי שנה הוציא הדואר הצרפתי שני בולים לציון יובל ה- 120 שנה לבית האופנה לאנוין. את הבולים המקסימים עיצב מי אם לא? מעצב הבית אלבר אלבז (שנכלל בין עשרת המעצבים המשפיעים ביותר בעולם) והוא בעצם אחד משלנו למרות שהוא רחוק…
אחד מבולי אופנה לבית לאנוין
ולא רק שאלבז עיצב בכשרון ובהומור בולי אופנה שלא דומים לשום בול אחר שאתם מכירים לקרוא את המשך הרשומה «
לפני כשבועיים, כשהלכתי לעשות שופינג בקניון 'רננים' נתקלתי בדוכן מכירות של 'צומת ספרים' והרגשתי צורך בלתי נשלט לעיין בכמה מן הספרים המונחים שם. אחד הספרים שמשך את תשומת לבי היה הספר 'ענתיקס' שעל כריכתו נכתב שהוא 'מדריך לרהיטים, קרמיקה, כלי כסף, שעונים ותכשיטים עתיקים'. תכשיטים עתיקים הם אצלי חולשה ידועה והייתי ממש מוכרחה לדפדף בו כדי להחליט אם לצרף אותו לערימות הספרים הממלאות בביתנו כל מדף ופינה (וזאת על אף ההבטחה הידועה שהבטחתי לעצמי שאני יותר ספרים לא קונה…)
בובות בפורטובלו
הזיכרון הראשון שלי מ'אתא' הוא מערכת קורדרוי שכללה מכנסיים וקפישון בצבע אדום-בורגונדי שאותה קניתי לעצמי בחופש הגדול של כתה י' מהכסף הראשון שהרווחתי כמדריכה בקייטנה העירונית של חיפה. למכנסיים היו מתפרים במותניים ולקפישון הייתה בטנה משובצת בצבעים תואמים. אהבתי מאוד את הצרוף של בגדי הקורדרוי שהחמיאו לי מאוד וגם את הכינוי 'כיפה אדומה'" שהודבק לי בעת לבישת הקפישון.
בגדי קורדרוי של 'אתא' איור: ריקי בן-ארי
עוד חודש עבר עלי בשרות הבלוגוספירה. חודש לא קל. אווירת הקיץ משתלטת עלי ופירושה שהכול נמשך אבל ב.slow motion… כמות הפוסטים שאני מפיקה ירדה באופן משמעותי והחודש היה לי יותר קשה לכתוב… מעצור זמני? תופעה סימפטומטית? אין לי מספיק ניסיון כדי לענות על השאלה.
בכל אופן, אני ממשיכה לכתוב ומקווה לצלוח את הקושי . אני גם חייבת לציין שמספר לקרוא את המשך הרשומה «
השבוע נודע לי שמעצבת האופנה לילי דרוויש נפטרה. לילי דרוויש ז"ל הייתה מעצבת אופנה מאוד מוכרת ומוערכת בשנות ה- 60 של המאה הקודמת. היא עיצבה עבור מפעלי אופנה נחשבים כמו "אלסקה", "אקרילן" ו"אתא". הסגנון של לילי היה מאוד נשי, מעודן ואלגנטי וכך אני גם זוכרת אותה: תמיד אלגנטית, תמיד אופנתית ואף פעם לא בולטת מדי בשטח. הגורל הפגיש בינינו פעמיים: לקרוא את המשך הרשומה «
קיץ כבר אמרנו. חם אמרנו גם. הבשורה הטובה היא שעכשיו פחות חם ממה שיהיה באוגוסט. הבשורה הגרועה שמחכים לנו לפחות עוד חודשיים ארוכים ולוהטים שבהם נמצא את עצמנו מצטופפים במרחבים ממוזגים לבושים פחות, מזיעים יותר, יונקים מבקבוקי מים תכלכלים ונאנחים…חם…חם מאוד!!!
אז למה שלא נלך לים? נניח בגד ים בתוך תיק גדול, נוסיף כמה אביזרים הכרחיים וקדימה אל החוף… בגד הים, פריט לבוש שנראה לנו כל כך מובן מאליו, הוא בעצם המצאה חדשה יחסית בתולדות הלבוש. לא תמיד הוא היה קיים ולא תמיד נשים הורשו לחשוף את גופן בפומבי. במאה ה- 19 למשל, נשים שחשפו חלקים מגופן ( אפילו את הזרועות או הקרסוליים) נחשבו נחותות. אישה מבית טוב לעולם לא הייתה מעזה לעשות זאת…
בגד הים שלנו חוגג בימים אלה יום הולדת 100!!! לא להאמין איך הוא השתנה עם הזמן. השנים עושים לו רק טוב והוא מצטמצם משנה לשנה. פעם נדרשו 3 מטר בד בשביל בגד ים אחד והיום אפשר לייצר מזה עשרה בגדי ים לפחות…
אז, הנה לפניכם ההיסטוריה המקוצרת של בגד הים בסרטון של 2 דקות., כל התורה על רגל אחת.
לא, זאת לא טעות. לא התכוונתי לכתוב 'משולש ברמודה' אלא דווקא 'משולש במודה'. מודה, לידיעתכם הייתה המילה התקנית עבור 'אופנה', לפני שהמילה החדשה 'אופנה' הומצאה על ידי חמדה , אשתו של אליעזר בן-יהודה, שכתבה את פינת האופנה בעיתון 'השקפה' בתחילת המאה העשרים. כשהיא התחילה לכתוב את מדור האופנה בעיתון של בעלה, היא חששה מאוד מתגובת הקוראים שמא יחשבו שהיא עוסקת ב'דברים בטלים' ואולי אפילו יטילו עליה חרם… אבל, המדור שלה דווקא זכה לפופולריות רבה ושימש מקור אינפורמציה חשוב לנשות המושבות הראשונות ראשון-לציון וזכרון-יעקב, שהקפידו להתלבש לפי אופנת פריס.
או.קיי. הסברתי למה 'מודה' אבל איפה המשולש??? לקרוא את המשך הרשומה «
הבלוג של אילה רז 