תל-אביב. קיץ 2012. אני הולכת לפגוש את האחים מוסלין בכתובת שנתנה לי תמר. אני מגיעה לבית המתפורר ברחוב מטלון 61, שבו אמור להיות הסטודיו, אבל בכניסה אין שלט ואין גם פעמון שאפשר לצלצל. ומה שיותר גרוע אין אפילו אין את מי לשאול אם זאת הכתובת הנכונה. יש לי רק את מספר הטלפון של תמר והיא אמרה לי מראש שהיא לא תהיה בסטודיו. אני מצלצלת אליה בכל זאת. אין תשובה. מה עושים עכשיו? כמה דקות של התלבטות ואז… האייפון מודיע על שיחה נכנסת. תמר מוסרת לי קוד לפתיחת הדלת. שני ה"אחים" יען לוי (בן- זוגה של תמר לוית ) ונדב סווטלוף מקבלים את פני בכניסה. קצת מבוכה בהתחלה. בכל זאת עבר די הרבה זמן מאז שלימדתי אותם בשנקר. הם כבר לא סטודנטים ואני לא המרצה. אבל מחיצת הזרות נושרת מהר ואנחנו מתחילים בשיחה.
האחים מוסלין מתוך קטלוג התערוכה instaart
בית העיר רגע לפני… 
רשתות דייגים מחכות לתיקון 
הבלוג של אילה רז 