בניגוד גמור לכל אנשי הזבל המקיפים אותנו לאחרונה, ביניהם פוליטיקאי צמרת, זמר צמרת ועוד 'צמרות' מצמררות מסוג זה, היה לי השבוע עונג מיוחד לצפות ב'אנשי הזבל' המוצבים בפארק חיריה, הלוא הוא 'פארק אריאל שרון'. כמה מחמם לב לראות את הצד האחר של ישראל. הצד החיובי, היצירתי, או אם תרצו את חצי הכוס המלאה, של הדברים היפים שמתרחשים בישראל ואשר אמצעי התקשורת משתדלים כמיטב יכלתם להתעלם מהם, מתוך מחשבת רייטינג טהורה הגורסת שאין ענין לציבור בכל מה שאיננו צהוב, מגעיל או מקומם.

צילום: אילה רז

צילום: אילה רז

צילום: אילה רז
פארק אריאל שרון הינו הפארק המטרופוליני הגדול ביותר בישראל והגדול מסוגו במזרח התיכון. הפארק, המוקם על הר האשפה שהיה בעבר מזבלת חיריה, הצליח להסב איזור מצחין ומעורר דחיה לגן פורח עם מזרקות מים, פרחים ועצים שהופכים אותו לאתר טיולים מושך ובלתי שגרתי.
אנשי השרות העובדים בפארק הם ידידותיים במיוחד, שמחים לעזור ומנומסים מאוד, ואתה פשוט חייב לצבוט את עצמך כדי להיזכר שאתה נמצא בישראל…
האמן הבינלאומיHa Schult, שביקר כבר עם מאות הדמויות של ה- Trash People, ברחבי העולם, החליט להביא את תערוכת המחזור המרהיבה לישראל ולמקם אותה בפארק 'אריאל שרון'. זוהי אחת מהתערוכות הסביבתיות הידועות ביותר בעולם, שהוצגה עד כה במקומות מיוחדים מאוד, כמו: הרי האלפים, החומה הסינית, הכיכר האדומה במוסקווה ,לה דפנס בפריז, הפירמידות במצרים, כיכר העם ברומא, אנטרקטיקה ועוד.
המיצג מכיל מאות פסלי אדם בגודל טבעי – העשויים מכ-20 טון של חומרים ממוחזרים, בהם ברזל, זכוכית, חלקי מחשב, פחיות ועוד פריטים ממוחזרים. על אף שהדמויות הן בגודל טבעי, האפקט המתקבל מהצבתם של פרטים רבים כל כך בשורות הוא מונומנטלי ומרשים ביותר.

איש זבל אלקטרוני על רקע הנוף
צילום: אילה רז

מבט מקרוב אל החומרים שמהם מורכב איש הזבל
צילום: אילה רז

איש זבל מפחיות קוקה קולה. צילום: אילה רז

תקריב. צילום: אילה רז
למרות שהתערוכה מסיירת בעולם כבר כ-18 שנה, עדיין נראים אנשי הזבל במיטבם, עובדה פשוטה המעוררת מחשבות נוגות על כל הזבל שאנו משליכים ועל יכולתו להחזיק מעמד לדורי דורות. כי הזבל המושלך אינו מתפורר ואינו נעלם והוא נערם ומתאסף לכמויות בלתי נתפשות שמרעילות את הכדור האחד והיחיד הזה שעליו אנחנו חיים.

צילום: אילה רז

אנשי זבל כמו חיילים במסדר צילום: אילה רז
אני מניחה שבפסח יהיה האתר הומה ואולי יהיה קשה להשיג חניה, אבל אל תוותרו, קחו כובע ובקבוק מים וצאו לדרך. לא כל יום יזדמן לכם לפגוש בישראל אנשי זבל מהסוג המיוחד הזה.
2 תגובות
Comments feed for this article
9 באפריל 2014 בשעה 14:02
מרים ברוק כהן
אילה תודה שכתבת על זה, אני מאד מקווה שאוכל לראות את התערוכה הזו. אכן אנו צריכים לחשוב היטב היטב, על ה ז ב ל וה פסולת שאנו מותירים בכל מקום. אני כמובן מאמינה שראשית עלי לעשות זאת בביתי שלי ועל כן ממחזרת כל מה שרק אפשר. את בקרת בבלוגי וראית מה אני עושה עם ומבגדים ישנים. כמו כם מי שיכול צריך לשוב ולהשתמש בכל דבר שוב ושוב עד כמה שאפשר. תודה על הרשומה וחג שמח לך ולקוראים/ות. מרים
9 באפריל 2014 בשעה 14:24
ayalaraz
מהיכרות אתך אני יכולה לאשר שאת אחת הממחזרות הכי חרוצות ומצפוניות שאני מכירה. כל הכבוד! גם אני מנסה למחזר אבל לא יכולה להתחרות בהישגייך…
שיהיה לך ולמשפחתך חג שמח ומאושר ואם תצליחו להגיע לתערוכה- זה מומלץ מאוד!