שורשים- המקום שממנו צומח העיצוב

התערוכה "בואי כלה" המוצגת עכשיו במוזיאון  בית התפוצות היא תערוכת חובה לכל מי שמתחיל היום את שנת לימודיו הראשונה במחלקה לעיצוב אופנה, לכל מי שכבר עוסק במקצוע זה וגם למי  ששואף להיות מעצב אופנה בעתיד.

כדי להבין מדוע תערוכה זו היא חשובה כל כך-  כדאי לקרוא את הרשומה הבאה.

הדגם של חן אריאל-נחמן ולצידו מקור ההשראה

הקשר שבין שורשים לעיצוב  וליצירה בכלל- העסיק אותי מאז שהתחלתי במחקר מקיף העוסק בהתפתחות האופנה בארץ בתחילת שנות התשעים, שמצא את ביטויו בספר "חליפות העתים" שיצא לאור בהוצאת "ידיעות אחרונות" בשנת 1996.

הדגם של אייל רון מייסטל לצד נושא ההשראה

בשנים 1985-1992 כשהייתי ראש החוג לעיצוב אופנה בשנקר, הוספתי את הסמינריון "שורשים" למערכת השעות של שנה ב' וגם הנחיתי אותו. בקורס זה ערך כל סטודנט מחקר אישי על שורשי משפחתו ובדק  את השפעתם על סגנונו בעיצוב. לא פעם הייתי עדה להתפרצות אמוציונאלית מלווה בבכי, כאשר אחד הסטודנטים "עלה" על מידע משפחתי שגרם לו לתהות מחדש על התייחסותו  לעיצוב. זכורה לי סטודנטית שהעזה ליזום פגישה עם הורה שהקשר אתו נותק לפני שנים והקורס נתן לה לגיטימציה כביכול, לחדש את הקשר, או סטודנט שהצליח סוף סוף לפתוח מכתבים מעיזבון משפחתי שלא היה לו עד אז אומץ לעשות זאת והחשיפה לתוכנם גרמה לו לטלטול רגשי עמוק שבא לידי ביטוי בסגנון העיצוב שלו שהשתנה באופן מהותי. במיוחד זכור לי המקרה של  אחת הסטודנטיות המבריקות שהיום היא בעלת מותג מצליח לאופנה, שחשפה דברים חסויים על ההיסטוריה המשפחתית של אמה- והחשיפה גרמה לה לחשוב מחדש על דרכה בעיצוב וכתוצאה מכך- חל שינוי מהותי בסגנון שלה והעיצובים שלה נראו יותר אותנטיים וייחודיים.

"בלי שורשים, שום דבר לא יצמח כאן" אמר צ'רצ'יל , אז שר המושבות הבריטי, לדיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל-אביב, כאשר האחרון ניסה לעשות עליו רושם בביקורו בעיר (30.3.1921)באמצעות נעיצת ענפי ברוש ואורן באדמה לאורך המסלול שבו היה אמור האורח לעבור. כצפוי, כל ה"עצים" נטולי השורשים, עפו ברוח החזקה, וחשפו את תרבות האינסטנט, שתל-אביב הצטיינה בה מראשיתה, לעיני האורח הנדהם.

את מה שאמר אז צ'רצ'יל לדיזנגוף, חייב, לדעתי,  כל מעצב  לשנן לעצמו כבר מתחילת דרכו היצירתית: "בלי שורשים- שום עיצוב מקורי לא יצמח".

בהקשר זה מעניין לציין שהתקופה היחידה בהיסטוריה של האופנה בארץ, שבה הגיעה האופנה הישראלית להישגים בינלאומיים הייתה משנת 1968 ועד 1973 (עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים ומשבר האנרגיה שבא בעקבותיו).

ריקי בן-ארי שהייתה אז יועצת למרכז האופנה של מכון היצוא, מספרת על המפנה בסגנון האופנה בישראל כך: "עברתי במוזיאונים השונים בארץ, ראיתי וספגתי דברים ובהשראה זו התחלתי לעבוד עם היצרנים השונים במטרה לבנות לכל יצרן מעין פרויקט אתני-ישראלי…לאחר מכן ייצרנו את אותם סריגים בהשראות השונות ששידרו ישראליות ושיקפו היטב הלכי רוח ואווירה עיצובית, ששררה אז בארץ. לבסוף נערכה תצוגה מהממת של הדגמים שזכו להצלחה מסחררת. זאת לדעתי, הייתה אחת התפניות להשפעה האתנית בישראל" (חליפות העתים, עמ' 194) קולקציה זאת שהוצגה באוקטובר 1968 סימנה את ראשיתו של הסגנון הישראלי באופנה שהתפתח כאן בתקופה שבין  סיום מלחמת ששת הימים ופרוץ מלחמת יום הכיפורים והיה אחת הסיבות שבגללן הוצבה אופנת ישראל על מפת האופנה הבינלאומית והתג Made in Israel  היה תג יוקרתי שעבורו היו קניינים בעולם מוכנים לשלם כסף טוב.

דגם של אשה מהרי האטלס במרוקו ששימש מקור השראה לקולקציה של "ג'רקולי" צילום: בן לם מתוך Israel Fashion 9, 1968

הדגם של ג'רקולי שנוצר בהשראת הבגד המרוקני שלמעלה. צילום: פיטר הרצוג, Israel Fashion 9

נזכרתי בכך, כאשר בקרתי בתערוכה "בואי כלה" המוצגת עד סוף פברואר, בבית התפוצות בתל-אביב. עבודת המחקר המעמיקה שערכו הסטודנטים, בהנחית רונן לוין,  לאיתור ולגילוי השורשים האתנוגרפיים של משפחתם, העלתה אותם על דרך חדשה שבה היו צריכים להתבונן פנימה במקום החוצה ולגלות את ה"ארסנל" המשפחתי העשיר העומד לרשותם לצורך עיצוב שמלת הכלה.

ברדס מסורתי תימני- הילה טביב

מקור ההשראה של מור כפיר בהשראת הדיבוק

איל רון-מיסטל טבעת אתנית כמקור השראה

התערוכה שאותה אצרו נטע הראל ורונן לוין, מציגה לצד כל דגם, חלק מהמחקר שנעשה לאיתור השורשים המשפחתיים ומסורות הלבוש האותנטיות, וברוב העבודות ניכר חיבור מעניין מאוד בין השורשים האתניים לבין הבגד העכשווי.

כאשר מעצבים בגד כלה בהשראת שורשים, המשימה היא לגלות את שביל הזהב שבין אז לעכשיו ובין טקסטיל מסורתי לטקסטיל עכשווי. השימוש בטכנולוגיות חדשניות הוא לגיטימי ומתבקש ויכול להביא לפיתוחו של טקסטיל חדיש ומקורי היונק השראה מטקסטיל מסורתי, ובנוסף מעשיר אותו ומחבר אותו ליצירה חדשה ברוח הזמן. נושא ההשראה האתני צריך להיות קרש קפיצה ליצירה מקורית וחדשה, שאיננה אתנית וגם לא היסטורית.  אין לחקות בה את הדגם המסורתי, אלא יש להטמיע אותו בתוך תהליכי העיצוב לצורך יצירת דגם חדש ועכשווי.

מאחר שקשה היה לי לצלם באולם התצוגה החשוך והצילומים שצילמתי לא עשו חסד עם הדגמים, העדפתי להציג כאן רק מקורות השראה של שלוש עבודות שונות לגמרי בגישה, במקורות ובדגם הסופי. את הדגמים עצמם תוכלו לראות בסרטון הוידאו היפה המופיע כאן למטה. כדאי לצפות.

השראה.