הגברת עם החרציות- יומן עבודה מצולם (חלק ב')

17.11.2012 – הלחץ בשיאו. אני צריכה להגיש השבוע הצעה מפורטת לתערוכה. אני לא מרימה את הראש מהמקלדת. מרגישה כאילו מרכזיית מתח גבוה התיישבה לי במוח, והיא שולחת לשם זמזום בלתי פוסק. אני מרוכזת כולי בנושא אחד בלבד. לא חושבת על כלום מלבד התערוכה.  לא עושה כלום חוץ מלכתוב…

הטלפון מצלצל. סיסי על הקו.  הקול שלה רועד. היא מודיעה לי שגב' גוטליב נפטרה. היא עדיין לא יודעת פרטים על מועד ומקום ההלוויה. אני כל כך עצובה. מזל גדול היה לי לפגוש באישה זו ולהכיר מקרוב את יצירתה. עוברות כמה דקות ואיתי יעקב מ'אקסנט' מתקשר. הוא מבקש ממני לומר כמה משפטים על פעלה של גב' גוטליב. אני מנסה כמיטב יכולתי, אבל קשה לי לסכם בכמה משפטים, חיים שלמים של גברת שהשמים היו בשבילה הגבול.  איתי שואל על התערוכה במוזיאון העיצוב. הוא כבר שמע על התערוכה למרות שמבחינתי היא עדיין חסויה.

גברת גוטליב ז"ל (1918-2012)
צילום: דן רז

18.11.2012– היום ההלוויה של גב' גוטליב ז"ל. אני לא יכולה ללכת כי אני חולה. ומה שיותר גרוע- אני לא יכולה לדבר, כי איבדתי את  הקול.

20.11.2012– אני הולכת לניחום אבלים בבית גוטליב. כל כך מוזר לי להיכנס לבית הזה ולא לראות שם את גב' גוטליב. הרבה אנשים שעבדו ב'גוטקס' מגיעים לנחם את גב' רוזוב, בתם של לאה וארמין גוטליב. ביניהם, רינה יעקבסון, אחת הדוגמניות הראשונות שדגמנה בישראל, והקשר שלה עם 'גוטקס' התחיל בשנות ה-50, כשהמפעל המשפחתי היה עדיין בתחילת הדרך. היא נראית שונה מהצילומים שאני מכירה. איך לא?

26.11.12– פגישת הצוות המורחב של מוזיאון העיצוב ו'גוטקס' בבית גוטליב, בנוכחות גב' מרים רוזוב ובעלה.  אנחנו יושבים על מרפסת הגג הפורחת בשלל צבעים. אני מציגה את הקונספט לתערוכה 'תמונה קבוצתית עם גברת' (שם זמני). גב' רוזוב אוהבת את הקונספט. אני שמחה מאוד. עכשיו אני צריכה לעבור לשלב הבא: עריכה וצמצום של הטקסטים לתערוכה.

גלית גאון וסיסי רוזנבאום בפגישת הצוות המורחב

3.12.2012– פגישת עבודה נוספת בבית גוטליב עם סיסי וגלית. זאת הפעם הראשונה שבה אני עובדת בבית זה ללא נוכחותה של גב' גוטליב. הבית נראה שונה ועצוב. המטפלת של גב' גוטליב  עושה הכנות אחרונות לקראת חזרתה להונגריה. יחד אתה נוסעת גם הכלבה מותק. מותק נובחת הרבה, ונדמה לי שהיא עצבנית במיוחד. כשהיא לא נובחת, היא רובצת בין הדגמים שעכשיו הם תלויים בקצה השני של הדירה. העיניים של מותק לחות. יכול להיות שכלבים בוכים?  אני חייבת לסיים את המיון האחרון, שבלעדיו אני לא יכולה להשלים את כתיבת הטקסטים הסופיים.  עדיין חסרים לי כמה דגמים וסיסי עושה כמיטב יכולתה לאתר אותם בכל רחבי הבית. גלית ואני מצלמות באייפון ושולחות זו לזו את התמונות בדרופבוקס. תודה לאל על האפליקציה הזאת שעושה סדר בתמונות ושומרת אותן באיזה שהוא מקום רחוק על ענן.

דגם מתוך הקולקציה קנקן בהשראת ציוריו של טולוז לוטרק (1994)

כפתן מקולקציית נפרטיטי (1999)

מבט אל הדגמים שלא נבחרו לתערוכה

הכפתן מתוך הקולקציה בהשראת גוגין מתכתב עם הציור שברקע (1994)

בגד ים בהשראת בלט וברקע צילום של לאה וארמין גוטליב מקבלים פרס מידי הנשיא דאז, יצחק נבון

מותק עצובה

6.12.2012– פגישת עבודה נוספת עם סיסי וגלית בבית גוטליב. גלית ואני מצלמות ותולות את הדגמים הסופיים וסיסי מחפשת עוד דגמים בארונות נסתרים. פתאום סיסי קוראת לנו נרגשת כולה. במגירת השידה שניצבת בחדר השינה של גב' גוטליב היא מצאה מטמון. דגמים רבים מקולקציית 'ירושלים של זהב' ארוזים בנייר משי לבן. אנחנו מגיעות בריצה, שולפות מן המגירה עוד ועוד דגמים עטופים, מקלפות אותם בזהירות, מצלמות ומתפעלות מהעושר המרהיב.  סיסי מוצאת בין הדגמים, סידור תפילה בכריכה לבנה עם אותיות זהב. כל כך מרגש לגלות כי הדברים שהיו הכי יקרים ללבה של גב' גוטליב ונשמרו לצד מיטתה, היו סידור תפילה יהודי ודגמים מהקולקציה הכי ישראלית שיצרה. הקולקציה  הזאת הוצגה לראשונה בתערוכת איגדו, בדיסלדורף, ב-4.9.1991 והעמידה על רגליו במשך עשר דקות תמימות  את הקהל הנלהב שהריע למעצבת בגדי הים והחוף הטובה ביותר בעולם.

משם שלחה גב' גוטליב את הפקס הזה לעובדי 'גוטקס':

"התצוגה בגרמניה הייתה ההצלחה הגדולה ביותר שחווינו אי פעם. זכינו לכבוד גדול כאשר הקהל הגרמני והאירופאי כולו, עמד על רגליו כעשר דקות, בתום התצוגה, מחה כפיים, בכה ושר אתנו את השיר "ירושלים של זהב".

פריטים מקולקצית ירושלים של זהב

הדגמים שהתגלו במגירה

סידור תפילה שהיה בתוך מגירת הדגמים

ליד מיטתה של גב' גוטליב נמצאו: תמונות הקרובים לה ביותר, דגמים מקולקצית ירושלים וסידור תפילה.

9.12.2012- מיון הדגמים הולך ונשלם. אנחנו מסדרות את הדגמים בקבוצות לפי הסדר שבו יופיעו בתצוגה. מצלמות כל קבוצה לחוד ואחר כך שותות קפה ומשוחחות. זו הפעם הראשונה מאז שהתחלנו לעבוד על המיון של הדגמים שאנחנו מרשות לעצמנו הפסקת קפה ארוכה. עוד כמה צילומים. סידורים אחרונים. אני יוצאת מהדלת של בית גוטליב, כנראה בפעם האחרונה. לפני המעלית אני עושה עוד צילום  שבו אני משתקפת במראה וההבזק מטשטש את פני. שלב ראשון של העבודה המרתקת הגיע לסיומו.