מי אוהב לעשות סדר בחדר עבודה? …מה? …אף אחד?  או.קיי. זה ממש טוב לדעת שאני לא לבד. אבל מה לעשות שפעם בכמה חודשים, כשמגיעים ניירות עד נפש- פשוט מוכרחים?!

לא תאמינו איך אני מסתערת אז ללא רחמים על היעד  ומתחילה להשמיד ניירות  שמצטברים בחדר העבודה שלי  בכל פינה ותופסים מקום מיותר.  את הניירות שלא הושמדו  אני מתייקת או מעבירה למקום "יותר טוב". בכל התקף סדר כזה קורה לי לא פעם שאני שופכת את התינוק יחד עם המים ופתאום אחרי חודשיים שלושה  כשאני מחפשת מסמך מסויים ( שאני זוכרת היטב ששמתי אותו פעם בקצה הערימה השמאלית שבאצטבה התחתונה של הארון הקטן)- בטוח שלא אמצא אותו בגלל אחת משתי סיבות:

  • בהתקף הסדר האחרון שמרתי  אותו במקום הרבה "יותר טוב" רק  שאין לי מושג איפה זה.
  • באחד מהתקפי הסדר נפרדתי ממנו לנצח והוא עבר לעולם שכולו טוב, שאפשר גם לקרוא לו עולם המחזור.

תיבת הזכרונות

ספרי זכרונות

עם זאת, יש בחדר  העבודה שלי כמה תיקים שיש לי אליהם יחס מיוחד. בהם לא אגע, מתוך ידיעה שהטיפול בהם מצריך מוכנות נפשית מיוחדת ומצב רוח שונה. לכן ימשיכו תיקים אלה לצבור פז"ם ואבק ולחכות לרגע המתאים.

אחד התיקים שהצליחו לעבור עד כה בשלום את כל התקפי הסדר שלי היה תיק פלסטיק מרובע מתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, שהחליף את ארגז העץ המתפרק, שבתוכו  אוחסנו מסמכים שונים מתקופת ילדותי: יומן חיים שפעם כתבתי, מכתבי האהבה הראשונים שקיבלתי, התכתבות ארוכת שנים עם חברת ילדות ו'ספרי זכרונות' מהיסודי ומהתיכון.

הצצה לתוך תיבת הזכרונות

בשם 'ספר זכרונות'. קראנו פעם לאלבומים קטנים עם דפים חלקים וכריכה קשיחה שלפעמים הופיעו עליהם תבליטי מתכת בסגנון "בצלאל".

עוד מבט אל העבר

בספרי זכרונות אלה נכתבו  בדרך כלל טקסטים שבלוניים שכללו  סוג של חוכמת חיים בגרוש או  טקסטים ציוניים-לאומיים שהעמידו את אהבת המולדת מעל לכל. רוב הכותבים  בספר נהגו להעתיק טקסטים זה מזה מבלי לחשוב עליהם יותר מדי, אבל היום במחשבה לאחור – כשאני קוראת את ה"זכרונות" של פעם מתפענחת לי תמונה של דור שלם. הדור שלי. הילדים והילדות  שכתבו זכרונות זה לזה בשנות ה- 50 של המאה שעברה. כמה נוגעת ללב התמימות שלנו. כמה בולטת לעין שטיפת המוח המגמתית שעברנו. כמה פשוטים וצנועים היו החלומות שלנו. ובלי שמץ של ציניות, שדי מתבקשת בנסיבות האלה, אפשר להגיד שחיינו בעולם אחר. שונה. שבו הילדות הייתה תקופה ששמרה עליך מכל פגעי העולם האמיתי. כי ללא טלוויזיה וללא אינטרנט- מה כבר יכולנו לדעת על העולם האמיתי? העולם הסטרילי שבו חיינו היה בשבילנו העולם האמיתי היחיד. והיה לנו טוב. ואני מאוד מקווה שלא רק הנוסטלגיה מדברת מתוך גרוני. קראתי שוב ושוב את הזכרונות. צילמתי אחדים מהם ובשמחה אשתף אתכם בממצאים המעניינים בפוסט הבא.

נשמע לכם כמו טיזר?  אולי זה מה שהתכוונתי…

מודעות פרסומת