You are currently browsing the monthly archive for יוני 2011.
החברים שלי יכולים להעיד כי תמיד הייתה לי מין נטייה מעצבנת כזאת להתפעל מכל דבר. צבע השמיים בחורף. עצים מוזרים בגינה הציבורית. ירקות מסודרים יפה על הדוכן ועוד כל מיני דברים שלא שמים אליהם לב בדרך כלל.
כבר הודיתי כאן יותר מפעם אחת שאני מכורה. לא. לא מה שאתם חושבים. לא סמים רכים או קשים. לא אלכוהול או סיגריות ולא שום דבר אחר שמכניסים לפה. אני מכורה לעולם הוירטואלי. למחשב. לאינטרנט. לאימייל. והכי לבלוג שלי. אני מחוברת למחשב כמו לאינפוזיה וכשאני מתנתקת לשעה אני מרגישה מין עקצוץ כזה בידיים, מין קוצר רוח בוער שמכריח אותי לחזור אל המחשב ולהקיש שוב על המקלדת כאילו אין מחר. לפעמים העיניים שלי כבר ממש שורפות ופרק היד כואב (אני כותבת ביד אחת כמו כל מי שלמד בעצמו להשתמש במחשב) אבל אני ממשיכה להקיש ולא מסוגלת להפסיק.
אתחיל בוידוי קצר: אני מתה על שווקים. לא חשוב של מה. ירקות, פרחים, פשפשים, עתיקות. כל מה שמוצג בתפזורת, לא יוצא מקופסאות חדשות ולא מונח למכירה על מדפים נקיים בשורות מסודרות- עושה לי את זה.
רק מה? במשך שנים היה בן זוגי מקבל פריחה רק מעצם המחשבה שהוא עלול לעבור בשוק, על יד שוק, או אפילו ברדיוס של 5 ק"מ ממנו. לכן, בחו"ל, כשהוא כבר היה הולך אתי לשוק- הייתי מרגישה כמעט כמו הדג שבלע את יונה, וקוצר רוחו המתוח יחד עם הפגנת הסבל הנפשי שעובר עליו, גרמו לי להרים ידיים ולוותר על השיטוט והמישוש הרבה יותר מהר ממה שהתכוונתי.
בובות שבורות ועקומות תמיד מעוררות אצלי סימפטיה
אחרי שבועיים של חופשה בחו"ל אני שוב ליד המחשב ,מנסה לאסוף את המחשבות שלי כדי לכתוב פוסט חדש. אבל קודם כל אני רוצה להודות לכל אלה שכתבו והתקשרו כשהייתי בחו"ל כדי לספר לי את רשמיהם מסדרת האופנה החדשה "צו האופנה".
במסעדה של ג'ואל רובושון בלונדון עם דני ועם רוג'ר ( זה שנראה כמו אוסקר ווילד)
מצטערת שלא עניתי לכולכם כי לא לקחתי אתי הפעם לפטופ ולכן עשיתי רק את התכתובות הכי דחופות מפינת המחשבים של המלון שממש לא מאפשרת פרטיות. פעם אחת כשישבתי לבדוק את המיילים שלי, התיישב ממש לידי איזה האייאטולה בתלבושת מתוקתקת ובדק מיילים בערבית! כמובן שהזדרזתי לסיים ולהסתלק משם, לכו תדעו מה יכול לצאת ממפגש כזה… לקרוא את המשך הרשומה «
הבלוג של אילה רז 