תארו לכם שהייתם יכולים לשתול בגינה עץ נעליים. הייתם קונים שתיל קטן כמו של ורד למשל, בוחרים את הצבע שאתם אוהבים, בוחרים את הצורה ואת הדוגמא מהקטלוג ואז נוטעים את השתיל באדמה. אחר כך משקים, מדשנים ומחכים לאביב. באביב היו מופיעים פרחי-נעליים קטנים עם ריח משכר ובקיץ הייתם קוטפים נעליים וממלאים בהן קופסאות קרטון לבנות, מרובעות, שאותן הייתם מעניקים במתנה לכל מי שאתם אוהבים.

נשמע לכם מופרך לחלוטין? אז כדאי שתתבוננו בתמונה הבאה.

עץ הנעליים בצילום של אריק לאורנבאך

כמובן שהנעליים שבתמונה לא ממש צמחו על העץ. קודם היה שם העץ ואחר כך נוספו הנעליים. את הזוג הראשון העיף כנראה למעלה, עובר אורח שהנעליים שלו לחצו, נקרעו, או נמאסו. הוא קשר את השרוכים של שתי הנעליים יחד, העיף אותן למעלה והלך. אולי הוא הצטער על הנעליים שנשארו על העץ ואולי לא… בעקבותיו הופיע מישהו אחר שחזר על הפעולה והעיף נעליים אחרות לאוויר, ואחריו המשיכו לעשות זאת עוד רבים אחרים, עד שהעץ התמלא בנעליים והפך לקוריוז שבגללו התחילו אנשים להגיע למקום באופן מיוחד כדי לראות במו עיניהם את עץ הנעליים.

בפוסט זה אני מתכוונת לשכנע אתכם שעץ נעליים זה לא משהו לגמרי מופרך ולצורך כך נתחיל בפריהיסטוריה.

נעליים ממקור צמחי היו הנעליים הראשונות בעולם. כיסוי הרגל הראשון בהיסטוריה הוא הסנדל, שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות בדרום- מערב אמריקה ומתוארך כ- 10,000 שנה לפני הספירה. זהו סנדל עשוי מחומר צמחי כמו עלי דקל או קני סוף, בסגנון אופייני שנקרא fort rock sandal  ע"ש המקום שבו התגלה.

 

fort rock sandal

דגמים נוספים מסוגו נמצאו גם במדינת אורגון ובקליפורניה.  גם בצרפת וברוסיה התגלו דגמים דומים מתקופה קצת יותר מאוחרת.

דגמים משוכללים יותר עשויים מפפירוס התגלו במצרים הקדומה בערך באלף השלישי לפני הספירה.

 

שיחזור של מבחר דגמים של סנדלים מצריים עתיקים מפפירוס

 

 

אם לא השתכנעתם עדיין שאפשר לגדל נעליים על עץ, אולי כדאי שתמשיכו לקרוא…

ניסויים בגידול בגדים מבקטריות, נערכים כיום במרכזי מחקר שונים בעולם . תחום מחקר זה נקרא בשם "BioCouture". ב'סנט מרטין', בית הספר הגבוה לאופנה ולטקסטיל בלונדון, ערכה סטודנטית לתואר שני, סוזאן לי (Suzanne Lee), ניסיון בגידול בקטריות לצרכי ייצור בגדים. המתכון שלה להצמחת בגדים באמבטיה נשמע כמעט כמו מתכון לעוגה: מערבבים קצת שמרים,  בקטריה וכמה כוסות תה ירוק עם הרבה סוכר, מחכים כמה שבועות ואז…מתחילים לצמוח סיבי צלולוזה שאותם יש לצקת בתבניות, לייבש, להניח בחפיפה רצועה על רצועה ולקבל חומר לבוד, דק ומבריק שאותו ניתן לצבוע בצבעים העשויים מפירות וירקות.

לי הצליחה בשיטה זו לגדל חולצה מעוצבת, עם שרוולים קצרים, צווארון מסתלסל וכיסים, שמוכרחים לראות בשביל להאמין.

ואם אתם רוצים לדעת בדיוק איך היא עשתה את זה, הנה הסרטון המתאר את התהליך.

הבגדים האורגניים והמאוד אוריגינליים של לי מוצגים במוזיאון המדע בלונדון, ואם אתם בסביבה…

ניתן להניח שבעקבות הניסוי המוצלח הזה יבואו ניסויים משוכללים יותר. ואז, למה לא? אולי נוכל להצמיח גם נעליים, במקום באמבטיה ישר באדמה…

ואם אפשר לזרוע בגינה זרעים של מסטיק ולקטוף מסטיקים צבעוניים, אז למה אי אפשר לנטוע עץ של נעליים ולקטוף נעליים ישר מהעץ???

והנה כמה דוגמאות של נעליים שאפשר לגדל בגינה. הדוגמאות מתוך אוסף הצילומים של מיכאל צ'רבקופף.

 

דגם מתוך הקולקציה שצילם מיכאל צ'רבקופף

ואל תגידו לי שזה לא נוח. גם נעלי הארמדילו של אלכסנדר מק-קווין הם לא שיא הנוחות. ומתי ניסיתם נעלי סטילטו עם עקבים של  12 ס"מ בפעם האחרונה?

ולסיום הרשו לי להוסיף משהו לגמרי פרטי על נעליים לא נוחות שנשארו צרובים אצלי בזיכרון.  אי שם בשנות ה- 60 המוקדמות  של המאה העשרים, קניתי לי זוג נעלי סטילטו בצבע צהוב-לימון עם עקב בגובה של 12 ס"מ. הן היו יפות. ברור. אבל נוחות? לא ממש. אני  עדיין זוכרת איך הייתי יוצאת לבילוי זקופה ונמרצת עם נעלי סטילטו צהובות על הרגליים וחוזרת יחפה ומקרטעת עם נעלי סטילטו צהובות ביד…

ואם אתם לא מאמינים לי- תשאלו את דני…

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת