ילדה קטנה הולכת להצגה יומית בקולנוע בפעם הראשונה בחייה. טבריה. סוף שנות ה-40. במרחק של מאתיים מטר זה מזה ניצבים שני בתי הקולנוע המקומיים: "קולנוע אביב" ו"קולנוע אלישבע". "אביב" הוא בנין מרובע, אפרורי, נטול דמיון. "אלישבע" ("אליזבט" במקור) – בנין ארט-דקו מקסים, עם כיפה מצופה אבני צפחה ודקלים מסביב.
- כך נראה כיום קולנוע אלישבע, לשעבר ,שהוסב לבית מלון
מעל הבמה תלוי מסך קטיפה אדום שמגיע עד התקרה, וזה הדבר הראשון שאני רואה כשאני מצליחה סוף סוף לשבת. האורות כבים, המסך מתרומם בריחוף אלגנטי והקסם מתחיל… מוירה שירר, הג'ינג'ית המקסימה, רוקדת מבלי לחדול והיא ממש מרחפת בתוך נעלי הבלט האדומות המכושפות. אני לא בטוחה שהנס כריסטיאן אנדרסן היה מצליח לזהות בסרט את יצירתו המקורית, אבל אני כן בטוחה שהוא היה נהנה מאוד.
הבמאים הגדולים בריאן דה-פלמה ומרטין סקורסזה בחרו את "נעליים אדומות" (1948) כסרט האהוב עליהם ביותר בכל הזמנים, אז תארו לכם איזה רושם משאיר סרט כזה על ילדה קטנה מטבריה שרואה סרט קולנוע בפעם הראשונה בחייה.
כל מה שרציתי אחרי הסרט היה: נעליים אדומות!!! לא חשוב איזה סוג, לא חשוב איזו דוגמא, העיקר: אדומות!!!
אבל לבקש נעליים אדומות בתקופת הצנע היה כמעט כמו לבקש את הירח. ובכל זאת, באיחור של כמה חודשים ואחרי נדנוד רצוף מלווה בכי להעצמת אפקט האומללות, קבלתי לבסוף נעליים אדומות. הן לא דמו בכלל לנעליים של מיס פייג' מהסרט, אבל הן היו בהחלט אדומות. חבל שאין לי תמונה שלהן באלבום, אבל הן נראו בערך כך:

הנעליים שלי נקשרו בשרוכים שהסתיימו ב- 2 כדורים. החרטום היה יותר מרובע והן לא היו נעלי לק, אלא נעליים מעור מט.
…שנות ה- 70 המוקדמות. פארק האגדות, דה אפטלינג, הולנד. אנחנו מטיילים עם הילדים שלנו כדי להראות להם איך אגדות מתגשמות. לכל אגדה מוקדש ביתן ובאמצעות פעלולים טכנולוגים (מתקדמים לאותה תקופה) יכולה המכשפה- לעוף על מטאטא, השטיח- לרחף באוויר והנעליים האדומות – לרקוד מעצמן.

פארק האגדות "דה אפטלינג" , ביתן "נעליים אדומות"
אני נתקעת מול ביתן 'נעליים אדומות'. ממש לא מסוגלת לזוז. הילדים כבר רוצים להמשיך הלאה לביתן הבא… נו…כמה זמן אפשר עוד להתבונן בנעליים רוקדות מעצמן???
אבל כולם ראו שם רק את הנעליים, רק אני ראיתי גם ילדה אחת קטנה רוקדת בתוך הנעליים האדומות…
וואלה, איך נסחפתי…. זה אמור להיות בלוג לאופנה, לא??? טוב, אז בשביל כל אלה שנכנסו לכאן כדי לקרוא על אופנה, הנה כמה נעליים של גדולי המעצבים, שכל אחד מהם מציע את הואריאציה המושלמת שלו לנעליים אדומות.

נעליים אדומות: גירסת המעצבים
ואתם לא באמת רוצים לדעת כמה נעליים אדומות יש לי בארון…
9 תגובות
Comments feed for this article
14 במאי 2013 בשעה 07:23
חלום הסנדלים הכחולים | לראות אמנות אחרת
[…] רובנו גדלנו עם ספורי נעליים, אילה רז כתבה בבלוג שלה על הנעליים האדומות https://ayalaraz.com/2011/01/17/%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%95%D… […]
13 בפברואר 2012 בשעה 16:16
איריסיה קובליו
נפלא איילה, אני בדיוק מחפשת חומר על נעליים אדומות לבלוג שלי- סיפורים ואגדות ומגיעה לבלוג שלך, בדיוק בשבוע שגיליתי אותך.. צירוף מקרים? איזה כיף שישנם דברים כאלה
13 בפברואר 2012 בשעה 20:16
ayalaraz
איריסיה היקרה. או סימפטיה או טלפטיה- לא חשוב איך קוראים לזה, אבל יש בינינו חיבור. תודה על התגובה ועל התיוג של התכשיט שלי בפייסבוק.
25 בינואר 2011 בשעה 07:21
מרים ברוק כהן
אילה חביבה ונכבדת, שלחתי לך לדואל הפרטי, תמונה של הנעלים של Gaza Bowen , וכפי שכתבתי לך , מזמן לא הסתכלתי על עבודותיה. אז הסתכלתי והמון מעבודותיה בנויות סביב צורות של נעליים.
ואגב לבכות בסרטים, הכי הרבה בכיתי ב'מאדאם באטרפליי'.
מרים
13 בספטמבר 2011 בשעה 19:39
ayalarazלה רז
ואני – בחלף עם הרוח…
22 בינואר 2011 בשעה 17:10
ayalaraz
מרים היקרה, תודה על תגובתך. כמובן שנעליים אדומות מסמלות מיניות בהקשר הרחב ביותר. נכון שהסרט עצוב מאוד. פעם אהבתי לבכות בסרטים והיו הרבה סרטים סוחטי דמעות.
20 בינואר 2011 בשעה 07:25
מרים ברוק כהן
נעליים אדומות? נעליים א ד ו מ ו ת !!!, אוי, אני זוכרת את הסרט הזה. ראיתי אותו לפני שנים, נסענו קבוצת עם עוד בת מרגבה לקולנוע מרופט ומלא יונים במרישי הגג בנהריה. תמיד יצאת משם עם 'מתנות' של היונים על בגדיך. כיון שלה היו סבים בנהריה, נשארנו לישון שם אחרי הסרט.שפכתי מבול של דמעות. ואף פעם כבר לא רציתי נעליים אדומות. אבל לפני כ10 שנים רכשתי לי נעליים בצבע בורדו. ונעלי ספורט עם גוון ורוד.
שנים אחר כך כשהתחלתי לקרא על אגדות עממיות וכבר קראתי ושמעתי תובנות פמיניסטיות, סברתי שאפשר להתיחס לנעליים אדומות בהקשרים של דם בתולי, מחזור הבטחת פריון.
תודה על האיזכור. אגב גרביים אדומות אני כן אוהבת.
מרים
17 בינואר 2011 בשעה 11:28
הדרה מטר
אני חייבת לומר שנכנסתי ראשית לפוסט כי סקרנה אותי התמונה של קולנוע אלישבע. מבנה מעניין, חבל שאין לך תמונה להציג כיצד הוא נראה היום. אפרופו כמה נעליים אדומות באמת יש לך בארון? ד"ש חם מגילה גדעון ! http://gilagideon.co.il/
17 בינואר 2011 בשעה 12:24
ayalaraz
הי הדרה, תודה על תגובתך. קולנוע אלישבע נראה היום כמו בתמונה שמופיעה בפוסט, אבל אין לי תמונה שלו מפעם. מספר הנעליים האדומות בארון שלי הוא הסוד השמור ביותר בארון. גם את אימלדה לא שאלו כמה נעליים יש לה. נכון?