מחר בערב נדליק נר ראשון של חנוכה ונאכל לביבות מיני שיאפשרו לנו גם לשמור על הדיאטה וגם לקיים מצוות. אולי גם נשיר "מעוז צור ישועתי" מבלי להבין את המילים שממילא לא הבנו אף פעם ומבלי להיכנס לאווירה הדרמטית שאפיינה את חג החנוכה בימים שאני הייתי ילדה.

היום חנוכה הוא חג משפחתי, אבל בילדותי הוא היה חג לאומי. בימים שלפני קום המדינה, עדיין לא היו לנו יום הזיכרון ויום העצמאות – וחג החנוכה מילא את מקומם כחג הגבורה, המלחמה הצודקת והניצחון המוכרח לבוא. חגיגות ענקיות נערכו בבתי הספר והחלק המרכזי שבהן היה המסכת שבה הודגש ניצחון המעטים על הרבים. אנחנו הזדהינו כמובן עם המכבים  ושרנו בקול רם את שירו של לוין קיפניס על פי האורטוריה של הנדל:

…מכבים אנחנו,
דגלנו רם, נכון,
ביוונים נלחמנו
ולנו הניצחון!!!

להיות מכבי הרבה יותר נחשב אז מלהיות יווני למרות שכובעי הקרטון והשריון של היוונים שהיו מצופים בנייר מתכת מבריק היו הרבה יותר מרשימים מהלבוש האקלקטי של המכבים. אבל העיקר בחג החנוכה היה האור. כי חנוכה נחשב לחג האור,  לא במובן הניו-אייג'י של ימינו, אלא במובן התמים של אז.

האור של חנוכה לוקח אותי אל פסטיבל האור 'Glow'  באיינדהובן שאותו חוויתי בנסיעתי האחרונה להולנד, בנובמבר 2010. פסטיבל האור השנתי באיינדהובן אופיין השנה באור אחר. האור של מנורות לד (led) שהפכו את העיר השקטה והמנומנמת למוארת במלוא מובן המילה.

ברחובות הוקמו קונסטרוקציות מסובכות אשר עם רדת הלילה (הקר מאוד!!!) הוארו בהן נורות לד  צבעוניות ובבת אחת צצו ברחובות ארמונות מופלאים עם שאנדליירים מרהיבים, ששינו צבעים וצורות מדי כמה דקות.

תאורת לד  שכוונה אל הבתים האפורים והמשעממים במרכז איינדהובן הפכה אותם לטירות קסומות או למבנים גיאומטריים בסגנון האר-דקו ועל קירות הבתים התחוללו דרמות שבהן לקחו חלק דמויות אנושיות שכולן מבוססות על תאורת לד.

ההולנדים יצאו לרחובות בהרכב משפחתי מלא, עם מצלמות משוכללות וחצובות כדי לקלוט צילומים יותר טובים במהירות אטית ולא הפסיקו לצלם.

הקור, שהיה קרוב לנקודת הקפאון, העצים את החוויה וההליכה בתוך ההמון המתפעל גרמה גם לך לפלוט 'וואאאוו' משתאה עם כל שינוי בתאורה.

התמונות מהאירוע  בוודאי מתארות את האור שראיתי טוב יותר ממילים, בגלל זה קיצרתי את הפוסט כך שתוכלו להשלים את החסר לבד.

התמונות מהארמון המכושף, הזכירו לי את סיפור סינדרלה: בחצות, עם כיבוי האורות- הכל חוזר להיות אפרורי  כרגיל.

ואם אתם מזדמנים בשנה הבאה במקרה לאיינדהובן …אל תשכחו לסמן ביומן את 'פסטיבל האור' בנובמבר… ובינתיים, שיהיה לנו חג אורים שמח והלוואי שלא נצטרך עוד לעולם לגרש איזה אנטיוכוס רשע , אחמדינג'אד מופרע או פרעה אחר שירצה לגמור איתנו את החשבון…

ותודה לעודד רז על הצילומים המרהיבים.

מודעות פרסומת