You are currently browsing the monthly archive for אוגוסט 2010.
בעיקרון אני טיפוס מסודר. אני כן… באמת… לגמרי!!! כשהחדר שלי מבולגן אני ממש לא מצליחה לחשוב בצורה מסודרת. זה נכון לפאנג שווי וזה נכון גם לי. כל דבר צריך להיות במקום. רצוי בתיקים שעליהם כתוב מה יש בפנים.
חדר העבודה בצד המסודר
התכשיטים הראשונים שלי היו הרבה יותר קטנים. הרבה פחות נועזים. עיצבתי אותם מתוך מחשבה פרקטית: שיהיו נוחים על הגוף, שלא יהיו כבדים מדי, שלא יהיו בולטים מדי ושישתלבו היטב במסגרת מגמות האופנה העולמית. אבל למרות שכולם אמרו שהם ממש יפים, אני לא הרגשתי מספיק מרוצה. משהו היה חסר.
תכשיט מהסדרה הראשונה: עדיין קטן ומרוסן
מנואל גוטראן היא אדריכלית צרפתיה צעירה, שאחריה אני עוקבת מאז יצא לי לשמוע אותה בכנס 'אדריכלות נשית' במדיטק בחולון לפני כחצי שנה ואז גם כתבתי עליה בבלוג שלי. בניין סיטרואן שאותו היא תיכננה והציגה בכנס, שבה את לבי כבר מהרגע שראיתי סקיצות ראשוניות שלו והיה לי לגמרי ברור: בפעם הבאה שאני בפריס, אני מוכרחה לבקר בשאנז-אליזה ולראות את הבנין…החצי השני שלי הסכים בשמחה, ככה זה כשאת נשואה לאדריכל.
מבט על בית סיטרואן מבחוץ
הכותרת לפוסט זה היא אחת הציטטות הקולנועיות המוכרות ביותר בכל הזמנים מתוך הסרט הנפלא 'קזבלנקה': "We shall always have Paris" (בתרגום חופשי לעברית) כאשר האמפרי בוגארד, הגבר האולטימטיבי של התקופה נפרד מאינגריד ברגמן, האחת והיחידה, ליד המטוס העומד לקחת אותה אל החופש הרחק מקזבלנקה הגועשת אבל גם הרחק ממנו- לנצח…אני מודה שראיתי את הסרט האלמוותי הזה לא פחות מעשרים פעם ובכל אחת מהפעמים, בקטע הזה, לא יכולתי לעצור את הדמעות…
האמפרי בוגרד נפרד מאינגריד ברגמן במשפט הנצחי: תמיד תהיה לנו פריס...
הבלוג של אילה רז 