הפוסט מיועד לכל מי שאהב, אוהב ויאהב את אלכסנדר מק-קווין, הגדול מכולם, שרק היום התברר לי שתאריך הולדתו זהה לשלי, 17 במרץ, לא באותה שנה כמובן…
אלכסנדר מקווין Alexander McQueen נולד באיסט-אנד (East end ), לונדון בשנת 1969. בשנת 1992 סיים לימודי תואר שני בעיצוב אופנה בסיינט מרטינס (St. Martins School of Art) וקולקציית הגמר שלו זכתה לתשואות ולכיסוי תקשורתי נרחב.
"הילד הרע של עולם האופנה" היה הכינוי שהודבק לו ע"י התקשורת, לאחר שנושאי ההשראה בהם עסק ואופן הצגת הקולקציות שלו עוררו השתאות ותמיהה והדהימו במקוריותן.
על-אף ואולי בשל מוניטין "הילד הרע" שרכש לו, זכה מקווין ארבע פעמים בתואר המעצב הבריטי של השנה (בשנים 1996, 1997 ,2001 , 2003), וניתן לזקוף לזכותו את התעוררות האופנה בלונדון. היכולת שלו ליצוק תוכן ואנרגיה לבגד, כאילו היה עלילה מסופרת, הייתה חידוש מרענן עבור עולם האופנה השבע, שכבר ראה כמעט הכל עד שנות התשעים. שבירת המעט שעוד נותר בגדר מוסכמות האופנה ובדיקת סף תגובות התקשורת ליצירותיו הפרובוקטיביות, חשפו חתירה בלתי נלאית של המעצב הצעיר לגבולות הגוף האנושי והדמיון. כל חומר, מנוצות ועד מתכות, כשיר ויכול לשמש את מקווין ואת עולם דימוייו ההזוי, המוחצן והמחאתי.

עור ונוצות כחומרי אופנה מפתיעים
מקווין מוצא את מקורות השראתו בתרבויות שונות ובדמויות מן ההיסטוריה, בתאטרון, מדע בדיוני ובעופות. אלכסנדר מקווין מעצב בגדים ומכתיב אופנה דרך מיצגים תיאטרליים בוטים. סגנונו האנטי ממסדי מופגן בכל תצוגה, בה הוא מצליח למצוא גימיק חדש המושך אליו את תשומת הלב, בעיקר על ידי שימוש בחומרים ועזרים בלתי שגרתיים, שאינם מתחום הטקסטיל. החומרים עימם הוא עובד לקוחים מפיתוחים טכנולוגיים מתקדמים לצד חומרים ממוחזרים מהבית ומהסביבה. האביזרים בקולקציות של מקווין משרתים חלק מהמסר העיצובי שלו, הם גדולים ובולטים, ופעמים רבות קשה להבחין היכן נגמר הבגד ומתחיל האביזר.
בין הקולקציות השנויות במחלוקת שעיצב, ניתן לציין את הקולקציה (1999 ) שבה השתמש בדוגמנית נכה עם פרוטזות מעץ שגררה תגובות זועמות,

דוגמנית נכה עם פרוטזות
את התצוגה בה רוססה דוגמנית על פלטה מסתובבת בצבעים המיועדים לצביעת מכוניות (1998 )

שמלה מרוססת בצבע מכוניות על מסלול התצוגה
ואת הקולקציה הראשונה שלו שנקראה "אונס בהרים". דווקא הקולקציה האחרונה שלו לאביב 2010

הפינלה של תצוגת 2010
היא פיוטית וחלומית , כולה אסתטיקה צרופה ובצרוף הכובעים המדהימים של פיליפ טרייסי והנעליים היצירתיות של מק-קווין עצמו היא מציבה שיאים חדשים בעיצוב ובאסתטיקה.
5 תגובות
Comments feed for this article
19 באוגוסט 2015 בשעה 18:41
אלכסנדר מק-קווין | הבלוג של אילה רז
[…] https://ayalaraz.com/2010/02/11/%D7%90%D7%9C%D7%9B%D7%A1%D7%A0%D7%93%D7%A8-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D… […]
27 בפברואר 2010 בשעה 07:26
דליה בר אור
הי אילה
שנמחה לקרוא את הבלוג שלך.
הייתי (ועודני) באבל על מותו של מקווין. אני מרצה עליו באופן עקבי כבר שנים במכללה כאחד מגדולי מעוררי המחשבה והחושים בעשור האחרון.
מקווה להתראות
נשיקות, דליה
27 בפברואר 2010 בשעה 14:38
ayalaraz
דליה יקרה. תודה על תגובתך. זאת גם הזדמנות לברך אותך לקבלת הדוקטורט. אז ברכותי הלבביות, עלי והצליחי (כמו שאמרו פעם מזמן)ואשמח להיפגש בקרוב
13 בפברואר 2010 בשעה 08:30
אידה רק
אילה יקרה.
אכן העולם איבד יוצר גדול ופנטסתי.כל כך אהבתי את התיחכום ביצירה ,ההליכה על הקצה והנאמנות לעצמו. חבל חבל מאוד ככל הנראה הטובים נקראים למחןזות אחרים בגילאים צעירים לעשייה מדהימה אחרת.
13 בפברואר 2010 בשעה 13:45
ayalaraz
אידה היקרה, נראה לי שהמון אנשים טובים מרגישים לגביו אותו הדבר. אולי המוכשרים ביותר שורפים את הכנפיים שלהם בלהבה שהם עצמם הציתו.