You are currently browsing the tag archive for the ‘אילה רז’ tag.

http://www.odb.co.il/product.php?id_product=115101

איזו התרגשות. ספר הילדים הראשון שכתבתי  "הנעליים המופלאות של טולי" יצא לאור בהוצאת "ספרספר". זוהי הוצאה לאור שמדפיסה ספרים בדפוס דיגיטלי וכורכת אותם רק לאחר קבלת ההזמנה ואז- שולחת את הספר לכתובת של המזמין. בשיטה זו אין בזבוז נייר. אין השחתת עצים. אין הובלה שמזהמת את הסביבה ואין עודפים שמחפשים מוצא (לא תמיד מכובד).

toli1

הספר הזה, שכתבתי כבר לפני חמש שנים, שכב לו בנחת באחת המגירות שלי, יחד עם עוד 3 ספרים נוספים באותה סדרה, וחיכה בסבלנות עד שיגיע  הזמן הנכון. מאוד חששתי מהדפסת כמות גדולה של ספרים שנשארת אחר כך במחסנים וחיפשתי דרך אחרת לשיווק . בשלב מסויים עלה הרעיון של ספר וירטואלי באייפד עם אנימציה ממוחשבת- התחלתי לגלגל את הרעיון שאכן פתח אין סוף אפשרויות משחק ולימוד- אבל העבודה על הפקת ספר וירטואלי כזה עולה הון ןלכן ירדה אפשרות זו מעל הפרק.

כמו שאתם יודעים, חנויות הספרים מוצפות בספרי ילדים. בשיטת השיווק הנהוגה כיום מדפיסים קודם את הספר ב-1000 עותקים לפחות ורק אחר כך מתחילים לשווק. הספרים שלא נרכשים במחיר מלא, והם הרוב המכריע של הספרים- נמכרים אחר כך בשיטת 4 ב-100 (כן, אני יודעת שהונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק לשינוי השיטה- אבל עד שנזכה לראות אותה מתממשת, שיטת ה-4 במאה תמשיך לשלוט).

פותחת בזהירות את העטיפה ומגלה את הספרים

פותחת בזהירות את העטיפה ומגלה את הספרים

לקרוא את המשך הרשומה «

מודעות פרסומת

קרן בן-חורין, עוזרת לאוצרת בתערוכה 'הגברת עם החרציות' מתארת את העבודה על התערוכה מזווית הראיה שלה

לפני מספר שנים יצא משרד החינוך בקמפיין שסיסמתו "מורה טוב הוא מורה לחיים", היום אני יכולה להגיד כי יש לי הוכחה בדוקה שזוהי אמת לאמיתה.

בשנת 2004 הייתי סטודנטית שנה שלישית לעיצוב אופנה בשנקר, ונדרשתי לכתוב עבודת גמר עיונית בתחום לימודי. עבודה זו  נראתה לי אז, כמעמסה מיותרת ומכשול בדרך להשלמת קולקציית הגמר. אילה רז, אחת המנחות בקורס, פנתה אלי בהצעה מפתיעה: לקחת חלק במיון, קטלוג, מחקר וכתיבה לקראת תערוכה על גוטקס, שהייתה מתוכננת להיערך במוזיאון תל-אביב לאמנות, והנושא שאותו אחקור יהיה הנושא של עבודת הגמר שלי. אני חייבת להודות כי בנקודת זמן זו, השם גוטקס היה מוכר לי אך השם לאה גוטליב לא אמר לי דבר.

לאחר שהסכמתי לקחת חלק בפרויקט זה, התחילה קבוצת המחקר שמנתה שש סטודנטיות להיפגש בדירתה היפיפיה של גב' גוטליב , בנוכחות המנחה, אילה רז. במהלך העבודה על התערוכה הכרתי מקרוב את גב' גוטליב.  אישה קטנת מידות וחביבה, מסבירת פנים ונעימה. למרות גילה ויכולתה המוגבלת לתקשר בעברית, אי אפשר היה שלא להתרשם מהתלהבותה מיופי בכלל ומעיצוב בגדי ים בפרט. פעמיים בשבוע נפגשה קבוצת המחקר שלנו וביחד התחלנו לתעד, לצלם, למיין ולקטלג מאות פריטים, שנשלחו בארגזי קרטון גדולים מ'גוטקס'.

 באופן אישי, חוויתי חוויה דתית כמעט, של גילוי והתפעלות, שנבעה מהיכרותי עם יצירותיה  של  אחת המעצבות הגדולות ביותר בישראל. כל אחד מהפריטים שהוצא מהארגזים ונתלה  על קולב היה עבודת אמנות קטנה, מלאכת מחשבת מדוקדקת שנעשתה במסירות ובאהבה.

גב' גוטליב מקבלת את פרס המעצבת המצטיינת באיגדו 1982

גב' גוטליב מקבלת את פרס המעצבת המצטיינת באיגדו 1982 (תמונה למטה מימין)

לקרוא את המשך הרשומה «

יקירי הבלוג אולי  זוכרים את הפוסט שכתבתי על הטוקבקיסטית שאהבה אותי. אותה דמות עלומה שתוך כדי קריאת הטוקבקים שלה על פוסטים שונים  בבלוג שלי למדתי שיש לה ולי  הרבה מאוד במשותף.

 הטוקבקים  האלה, שהופיעו בפוסט אחר פוסט, הביאו אותי למסקנה שיש כאן משהו יוצא דופן. לא יתכן שבין שתי נשים שאינן מכירות זו את זו מחברים כל כך הרבה נושאים משותפים. ואז התחלתי לאט לאט לקשור חוטים וליצור מהם יריעה אחת שהצליחה לחבר בין כל העובדות .

הנול בחדר העבודה של מרים ועליו יצירה לא גמורה

לקרוא את המשך הרשומה «

כבר שלושה ימים שאני לא מדברת. בכלל. אף  מילה… לא.  זה לא ויפאסאנה. לא נדר שתיקה וגם לא איזו טכניקת הארה של ניו-אייג'. ובכלל, כדאי שתדעו, שאני  לא מחפשת הארה. אם כבר אז אני מחפשת הצללה… מגיל מסויים, אתם יודעים, נראים הרבה יותר טוב בחושך….

אז למה נגזרה עלי שתיקה? לקרוא את המשך הרשומה «

כמו שכל כלב בא יומו,  כך כל בגד בא קיצו. אפילו הבגדים שהכי אהבנו פעם, אלה שמתקשרים לזיכרונות האהבה הכי נפלאים ששמרנו עמוק עמוק בלב… יום אחד, ככה פתאום, נראים לנו איכשהו כבר לא לעניין וממש לא בא לנו יותר ללבוש אותם. עוברת עונה ועוד עונה, אנחנו שולפים אותם מהארון מפעם לפעם, מנסים אותם מול הראי ו…לא. זה לא זה… משהו בבגד איבד את הקסם. אולי זה הצבע, אולי הצורה ואולי זה הבד שכבר לא מתאימים לנו יותר, ואפילו גל הנוסטלגיה הגואה ומציף אותנו למולם כבר לא יעזור. ומכיוון שכך, אין ברירה. הגיע הזמן להיפטר מהם!

חצאיות עם עבר מפואר

לקרוא את המשך הרשומה «

ילדה קטנה הולכת להצגה יומית בקולנוע בפעם הראשונה בחייה. טבריה. סוף שנות ה-40. במרחק של מאתיים מטר זה מזה ניצבים שני בתי הקולנוע המקומיים: "קולנוע אביב" ו"קולנוע אלישבע". "אביב" הוא בנין מרובע, אפרורי, נטול דמיון. "אלישבע" ("אליזבט" במקור) – בנין ארט-דקו מקסים, עם כיפה מצופה אבני צפחה ודקלים מסביב.

כך נראה כיום קולנוע אלישבע, לשעבר ,שהוסב לבית מלון

לקרוא את המשך הרשומה «

לפני שנה, ב-6 ב דצמבר 2009 התחלתי לכתוב את הבלוג הזה. את המוטיבציה לכתיבה אפשר היה לנסח בערך כך:  אני עושה דברים מעניינים. אני אוהבת לכתוב. אני רוצה שידעו על הדברים המעניינים שאני עושה.  אני פותחת בלוג…

היום, במבט לאחור אני יכולה להודות שלא ממש הבנתי מה זה בעצם  בלוג ואיזה מחויבות עמוקה כרוכה בלהיות בלוגרית. ממש כמו  הצעצוע התמים שנקרא טמגוצ'י שהיה הצעצוע המועדף על ילדים ובעיקר על ילדות לפני כמה שנים,  שהיה עלול לסבול ואפילו למות אם הזניחו אותו- כך גם הבלוג … שכחת לכתוב/ התרשלת באחזקתו- האוהדים המאוכזבים ימצאו לעצמם מהר מאוד בלוג אחר  שמשקיע יותר… המחויבות לבלוג, כמו כל מחויבות אחרת, דורשת  מחשבה, אהבה והתמסרות ומעל לכל- זמן! אני מאמינה שזמן הוא מושג אלסטי, ככל שתדחס יותר דברים לסדר היום שלך- יתרחב הזמן ויקלוט עוד ועוד. ומי שרוצה להתעמק בסוגיה זאת מוזמן לקרוא את ספרו של תומאס מאן  'הר הקסמים' . לקרוא את המשך הרשומה «

אם הייתי צריכה לבחור את התקופה שבה  אני מוכנה להישאר לתמיד, לא היו לי בכלל לבטים. לא הייתי צריכה לחשוב אפילו דקה. גם אם היו מעירים אותי באמצע הלילה הייתי עונה ללא היסוס: שנות ה- 60 של המאה העשרים הן השנים שבהן הייתי בוחרת לחיות את חיי מחדש.

דור הבייבי בום. העולם שייך לצעירים. אני ואתה נשנה את העולם. האדם הראשון מגיע לירח. אופוריה של שלום ואהבה. ילדי הפרחים. מיני מינימאלי.

המיני והפרחים התאימו לי כמו כפפה ליד. הסמים לא כל כך. אבל הכי התאימה לי אווירת האופטימיות והתחושה שאפשר לשנות את העולם. כן. אני אופטימית. עובדה שלא ניתנת לשינוי.  ואני גם תמיד לטובת שינויים. בבגדים. בשיער. בעיסוקים. במקום המגורים. רק לא בבן הזוג. גם זאת עובדה. לקרוא את המשך הרשומה «

אתמול , 20 באוקטובר, 2010, התפרסמה ב'מעריב' כתבה עלי בשם 'אנחנו על המפה הרקומה' מאת איתי יעקב. אני שמחה לפרסם אותה בבלוג שלי לטובת כל אלה שלא קוראים 'מעריב'  ומתברר שיש כמה כאלה…

איתי יעקב, ראיין אותי לרגל ההוצאה לאור של ה'אנציקלופדיה של לבוש בעולם' בהוצאת 'ברג, אוקספורד', שבה כתבתי את הפרק על לבוש בישראל המודרנית.

לקרוא את המשך הרשומה «

…היום קבלתי את הכרך החמישי מתוך האנציקלופדיה של לבוש ואופנה בעולם, בהוצאת 'ברג' אוקספורד. מפעל תרבותי מקיף שאיחד חוקרים מכל קצוות תבל כדי לתת תמונה מקיפה של הלבוש בעולם.  החלק שלי מתבטא במאמר מקיף על 'לבוש בישראל המודרנית'.

למרות שזהו ספר על לבוש ואופנה כוחה של האנציקלופדיה הוא דווקא בטקסט ולא באילוסטרציות. החומר מיועד בעיקר לסטודנטים ולחוקרים ולכן הוא ברמה מקצועית גבוהה.

כרך מס' 5 של האנציקלופדיה ללבוש ואופנה בעולם

לקרוא את המשך הרשומה «

תמונות אישיות

לוח שנה

דצמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

המוקלקים ביותר

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הצטרפו אל 4,898 שכבר עוקבים אחריו

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 4,898 שכבר עוקבים אחריו

my photos

Trash People#

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: