You are currently browsing the tag archive for the ‘אילה רז’ tag.
בעיקרון אני טיפוס מסודר. אני כן… באמת… לגמרי!!! כשהחדר שלי מבולגן אני ממש לא מצליחה לחשוב בצורה מסודרת. זה נכון לפאנג שווי וזה נכון גם לי. כל דבר צריך להיות במקום. רצוי בתיקים שעליהם כתוב מה יש בפנים.
חדר העבודה בצד המסודר
התכשיטים הראשונים שלי היו הרבה יותר קטנים. הרבה פחות נועזים. עיצבתי אותם מתוך מחשבה פרקטית: שיהיו נוחים על הגוף, שלא יהיו כבדים מדי, שלא יהיו בולטים מדי ושישתלבו היטב במסגרת מגמות האופנה העולמית. אבל למרות שכולם אמרו שהם ממש יפים, אני לא הרגשתי מספיק מרוצה. משהו היה חסר.
תכשיט מהסדרה הראשונה: עדיין קטן ומרוסן
הכותרת לפוסט זה היא אחת הציטטות הקולנועיות המוכרות ביותר בכל הזמנים מתוך הסרט הנפלא 'קזבלנקה': "We shall always have Paris" (בתרגום חופשי לעברית) כאשר האמפרי בוגארד, הגבר האולטימטיבי של התקופה נפרד מאינגריד ברגמן, האחת והיחידה, ליד המטוס העומד לקחת אותה אל החופש הרחק מקזבלנקה הגועשת אבל גם הרחק ממנו- לנצח…אני מודה שראיתי את הסרט האלמוותי הזה לא פחות מעשרים פעם ובכל אחת מהפעמים, בקטע הזה, לא יכולתי לעצור את הדמעות…
האמפרי בוגרד נפרד מאינגריד ברגמן במשפט הנצחי: תמיד תהיה לנו פריס...
לפני כחצי שנה הוציא הדואר הצרפתי שני בולים לציון יובל ה- 120 שנה לבית האופנה לאנוין. את הבולים המקסימים עיצב מי אם לא? מעצב הבית אלבר אלבז (שנכלל בין עשרת המעצבים המשפיעים ביותר בעולם) והוא בעצם אחד משלנו למרות שהוא רחוק…
אחד מבולי אופנה לבית לאנוין
ולא רק שאלבז עיצב בכשרון ובהומור בולי אופנה שלא דומים לשום בול אחר שאתם מכירים לקרוא את המשך הרשומה «
לפני כשנתיים ערכתי והנחיתי את הסדרה "במודה" בבית "אביחי" בירושלים. הסדרה עסקה בהקשרים השונים שבין לבוש ותרבות. ההרצאה האחרונה בסדרה הייתה על אופנה עתידית ולקראתה רציתי להתעדכן בכל החידושים בתחום. שיטוט רב תכליתי במרחבי הגוגל הבהיר לי באופן חד משמעי: לא רק שיש אופנה עתידית, השונה מאוד מהאופנה המוכרת לנו כיום, אלא שהיא כבר כאן!!!
נזכרתי בזה בערב חג השבועות, כאשר אחת מבנות המשפחה המורחבת סיפרה על חולצה מחליפה צבעים שהיא קנתה לאחרונה בקניון. צבעי החולצה משתנים על פי טמפרטורת הגוף ואת החולצה אפשר גם לכבס אחרי השימוש … לקרוא את המשך הרשומה «
אולי לא שמתם לב, אבל בשנים האחרונות מתרחשת בארצנו הקטנטונת מהפכה של ממש. לא במובן של רבולוציה אלא דווקא מהסוג של אבולוציה שמרחיבה צעדים וסוגרת פערים ומגדלת כאן ועכשיו, ממש מתחת לאף, זנים חדשים של מעצבים מוכשרים, יצירתיים, מקוריים ונועזים וכולם מתוצרת כחול-לבן.
עיון במקורות מלמד כי בעוד שהדת היהודית התנגדה מאז ומתמיד לאמנות מכל סוג שהוא ("לא תעשה לך פסל וכל תמונה") דווקא בתחום העיצוב גילו חכמינו פתיחות ועודדו את העיצוב כפונקציה התורמת הן לפיתוח אסתטי והן לפיתוח אינטלקטואלי: "אישה נאה, דירה נאה, כלים נאים- מרחיבים דעתו של אדם"- תילי תילים של פירושים הולבשו על הפסוק האחרון שמטרתם הברורה הייתה לנטרל בו את גורם העיצוב ולשייך אותו לעולמות התוכן והרוח, אבל אני רוצה להתייחס אל הפסוק הזה כפשוטו ולהבין ממנו כי בתקופת בית שני ניתן משקל רב וחשוב לתחום העיצוב. לקרוא את המשך הרשומה «
לפני 13 שנה בדיוק ( 1997 ) כתבתי מאמר ב"ילקוט" שנשמע כמו רקוויאם לתעשיית האופנה בישראל. המאמר היה בעצם על אתא ובו שחזרתי את קורות המפעל שהקבילו לקורות המדינה וכתבתי על הסיכויים של תעשיית האופנה הישראלית לשרוד בתקופת שפל, שנראתה אז כחמורה בתולדותיה. לאור המצב ששרר אז בתעשיית הטקסטיל בארץ, הגעתי למסקנה העגומה שהגענו לסוף הדרך. ..נזכרתי במאמר הזה עכשיו כאשר מתוכננת במוזיאון ארץ-ישראל תערוכה על "אתא" וחיפשתי אותו בגוגל. לשמחתי מצאתי אותו בויקיפדיה וקריאה חוזרת של המאמר הנ"ל הוכיחה לי עד כמה טעיתי. תעשיית האופנה הישראלית בהחלט לא הגיעה לסוף הדרך וכמו עוף החול השב לתחייה בכל פעם מחדש- כך גם האופנה שלנו יודעת להמציא את עצמה שוב ושוב ומכל משבר יוצאת מחוזקת. אלא שבכל פעם היא משנה פניה ועכשיו היא לובשת פנים צעירות ומתפשטת ברחבי תל-אביב וגם באיזורים הנשכחים שבה ומכניסה לשם חיים, צבע ואנרגיות חדשות. נכון שכבר כתבתי על זה בפוסט קודם אבל עכשיו יש לי טריגר חדש: הספר "סצנת עיצוב" של אורלי רובינזון. בספר 200 מעצבים מכל תחומי היצירה בארץ ומתוכם 43 מעצבי אופנה, 40 צורפים ומעצבי תכשיטים, 9 מעצבי תיקים, 2 מעצבי נעליים ועוד מעצבים בתחומי הרקמה, הכובענות, הטקסטיל והסטיילינג שכולם בעצם שייכים לתחום האופנה. ההשקה המסוגננת של הספר נערכה (איך לא?) במוזיאון העיצוב בחולון ביום חמישי, 29 באפריל ובקרוב תיפתח תערוכת עיצובים של משתתפי הספר בגלריית המשכן, בית מאירוב בחולון. התערוכה תיפתח לקהל הרחב ביום שלישי, 11 במאי ותינעל ב- 19 ביוני. כדאי לכם לבקר בתערוכה המדוברת ואל תשכחו גם להציץ בתכשיטים שלי המוצגים בקומה הראשונה . על הספר "סצנת עיצוב" שלקחתי בו חלק נכבד – אכתוב באחד הפוסטים הקרובים.
אחד מהתכשיטים שלי שמוצגים בתערוכה ב"בית מאירוב" בחולון
עוד חודש עבר על הבלוג שלי . הוא מרגיש בסדר. תודה שאתם שואלים. עקומת הביקורים בעלייה ובחודש החולף נרשמו 2630 כניסות, מספר מכובד שהקנה לי כרטיס כניסה למועדון מאה הבלוגים הנצפים ביותר בוורדפרס, שם אני נעה בין המקום ה- 33 למקום ה- 95. אני לא בדיוק מבינה איך נעשית שם ההיררכיה, בכל אופן זה לא תמיד בקורלציה עם מספר הכניסות. כנראה שיש פרמטרים נוספים שאינם ידועים לי.
סערת הרגשות שאיפיינה את יחסי עם הבלוג בתחילת דרכנו המשותפת, לקרוא את המשך הרשומה «
טוב, אני מודה. אחרי 4 חודשים אף אחד כבר לא שואל אותי יותר את השאלה הזאת. אפילו לא אני. כי עכשיו הבלוג ואני כל כך מחוברים שממש קשה לי לדמיין איך זה היה לפני שהוא נולד.
אז אולי יותר נכון שאשאל עכשיו: מה זה עושה לי? מה זה עושה לאגו שלי? ואיך זה מרגיש להיות חלק מהבלוגוספרה? התשובה די פשוטה, ולא צריך פסיכולוג בשביל להבין איך אני מרגישה עם הסטטיסטיקה שמראה כי בחודש האחרון נכנסו לבלוג שלי 2312 פעם. לקרוא את המשך הרשומה «
בילדותי הרחוקה, אי שם בשנות החמישים, לחג הפסח היו סימנים. לא , לא אלה של רבי יהודה מההגדה של פסח, אלא סימנים אחרים שמצאו ביטוי בשיר הפופולארי שכל ילד למד אז לשיר בגן הילדים: "תפרו לי בגד עם כיסים/ מילאו כיסיי באגוזים". כי פסח היה החג שבו קיבלו כל הילדים בגד חדש. הבנים: מכנסיים קצרים (חאקי בדרך כלל) וחולצה לבנה והבנות: שמלה קייצית שנתפרה ע"י תופרת. הדבר הכי חשוב בבגד החדש היו הכיסים. בכיסים הניחו את האגוזים בחג הפסח, את הגוגואים בתחילת הקיץ ואת הג'ולים/ בלורות/ בנדורות (תלוי באיזו עיר התגוררתם) בכל עונות השנה. לקרוא את המשך הרשומה «
הבלוג של אילה רז 