כמו שכל כלב בא יומו,  כך כל בגד בא קיצו. אפילו הבגדים שהכי אהבנו פעם, אלה שמתקשרים לזיכרונות האהבה הכי נפלאים ששמרנו עמוק עמוק בלב… יום אחד, ככה פתאום, נראים לנו איכשהו כבר לא לעניין וממש לא בא לנו יותר ללבוש אותם. עוברת עונה ועוד עונה, אנחנו שולפים אותם מהארון מפעם לפעם, מנסים אותם מול הראי ו…לא. זה לא זה… משהו בבגד איבד את הקסם. אולי זה הצבע, אולי הצורה ואולי זה הבד שכבר לא מתאימים לנו יותר, ואפילו גל הנוסטלגיה הגואה ומציף אותנו למולם כבר לא יעזור. ומכיוון שכך, אין ברירה. הגיע הזמן להיפטר מהם!

חצאיות עם עבר מפואר

לקרוא את המשך הרשומה «

תארו לכם שהייתם יכולים לשתול בגינה עץ נעליים. הייתם קונים שתיל קטן כמו של ורד למשל, בוחרים את הצבע שאתם אוהבים, בוחרים את הצורה ואת הדוגמא מהקטלוג ואז נוטעים את השתיל באדמה. אחר כך משקים, מדשנים ומחכים לאביב. באביב היו מופיעים פרחי-נעליים קטנים עם ריח משכר ובקיץ הייתם קוטפים נעליים וממלאים בהן קופסאות קרטון לבנות, מרובעות, שאותן הייתם מעניקים במתנה לכל מי שאתם אוהבים.

נשמע לכם מופרך לחלוטין? אז כדאי שתתבוננו בתמונה הבאה.

לקרוא את המשך הרשומה «

כמו ציפור על חוט התיל,

כמו שיכור בחצות הליל,

להיות חופשי ניסיתי בדרכי שלי…       (ליאונרד כהן)

תיל היא מילה דוקרנית. לפעמים ממש פוצעת.

ציפור היא מילה רכה. כמעט לטיפה שנוגעת…

בין הציפור לתיל משתרעת קשת רחבה של תחושות: החל מרכות מפרפרת ועד לברוטאליות דוקרת. לקרוא את המשך הרשומה «

פתיחת התערוכה "פוסט פוסיל" התקיימה ביום רביעי, 26 בינואר, 2011, במוזיאון העיצוב בחולון . בתחילת הערב הוזמנו האורחים לנשנש  מן הכיבוד האסתטי והיצירתי שהונח  על שולחן ארוך ברחבה הפנימית של המדיטק, ואחר כך הרצתה אוצרת התערוכה, לי אדלקורט,  על הקונספט של התערוכה.

שיר אתר השתמש בעבודה זו בבד לבוד מחומרים ממוחזרים המדמה ערימות שחת.

לקרוא את המשך הרשומה «

נתחיל בשאלה: איך ממחזרים כבשה? לא, אני לא מתכוונת כאן לשיבוט של דולי וגם לא לשום שיבוט אחר. אני מתכוונת דווקא לכבשה סרוגה מצמר ממוחזר. כבשה רכה שכל ילד היה רוצה לחבק במיטה לפני שהוא נרדם.

כבשה סרוגה מצמר ממוחזר

ממש אירוני לחשוב שצמר של כבשה הופך להיות כבשה בפני עצמה לאחר תהליך טריוויאלי שנראה קצת כמו לופ:  קודם גוזזים את הצמר,  אחר כך מכבסים, מאשפרים ומנפצים ואז טווים מן הצמר חוטי סריגה. מחוטים אלה סורגים אפודות, צעיפים, צעצועים ובמקרים יצירתיים במיוחד אפילו אוטובוס או בית. לקרוא את המשך הרשומה «

זמן הוא מושג טעון, שמשמעותו מתעצמת ככל שאתה מוסיף נרות לעוגת יום ההולדת שלך. משעברת את גיל 60 שוב אינך יכול לחשוב קדימה נטו, מכיוון שבכל חשיבה כזאת נכלל גם הברוטו: סך כל הניסיונות המוצלחים יותר והמוצלחים פחות שצברת בחייך, שנות הלימוד שמאחוריך, הטעם שלך שהתגבש בשנים שבהן גילית את זהותך ועוד מרכיבים תלויי זמן שלא ניתן לנתק אותם באופן  מוחלט מאישיותך.

ציור של דאלי 'העקביות של הזמן' 1931

לקרוא את המשך הרשומה «

משפט שזורק אותי לתוך מצב קיומי מאוד מיוחד. הרגשה של התחלת ההתחלות. הבטחה ענקית שעדיין לא מומשה וגם לא בטוח שתתממש. תקווה גדולה המחכה להתגשם אבל כרוכה בפחד מפני אכזבה אפשרית וגם איזשהו פחד המתגנב ללב, אל מול הלא נודע.

אני אוהבת התחלות חדשות, אבל שונאת דפים חלקים, כי הם גורמים לי רתיעה. אין בהם למה להתחבר. אין עקבות. אין סימני זמן.  אין כלום. לכל מלוא העין לבן  ואין במה להיאחז. הפחד מפני קלקול הדף הנקי, הבתול, במשהו לא מוצלח- יכול להיות פחד משתק. מחסום ליצירה. אבל על דף מותחל- תמיד אפשר להוסיף משהו, להתחבר למשהו, היצירה זורמת. החיבור מיידי…

שנה חדשה פותחת דף חדש. אפשר לכתוב עליו הכול. אפשר לצייר עליו עולמות שלמים, אפשר לכסות אותו בנשיקות ואפשר גם להזיל עליו  דמעות.  אבל זהו דף חדש בתוך יומן מותחל, יומן שבו נכתבו כבר דפים רבים וכל אחד מהדפים שנכתבו משפיע על הדף החדש שייכתב וגם מושפע ממנו…

זה הזמן שבו אנחנו מבטיחים לעצמנו לקיים, להגשים, למלא, להיטיב, לתת, לקבל, לזרום ולתרום. זהו סיומו של העשור הראשון באלף השלישי. שנת 2011 כבר מחכה בפתח.

שנה טובה ומאושרת לכולכם!!!

אתם מוזמנים להצטרף ללהקת "אבבא" בשיר: happy new year