You are currently browsing the category archive for the ‘אופנה וסגנון חיים’ category.
היום יצאתי לצעוד שלא כהרגלי, דווקא בערב ולא בבוקר. זה היה סתם יום של חול. שום דבר מיוחד. אבל הכול נראה רענן אחרי הגשם השוטף שירד אתמול. עלי העצים נצצו באור השקיעה וצלליות הבתים כאילו נגזרו מקרטון שחור.
השכונה שלנו לובשת פנים חדשות בימים אלה אבל עדיין משמרת זכרונות מהימים האחרים שבהם היו בה רק בתים קטנים וצנועים עם גגות רעפים אדומים, מוקפים גינות קטנות. השמש האדומה השוקעת בין העננים השחורים יצרה אווירה חגיגית ודרמתית. לקרוא את המשך הרשומה «
בקרתי את ענבר בביתה החדש בלונדון, בחודש מאי האחרון. היא הייתה בעיצומה של הכנת הקולקציה החדשה לשבוע המעצבים בלונדון, שעתיד היה להתקיים בספטמבר 2011. היא לא הסכימה לספר לי על הקולקציה העתידית ורק גילתה לי שהיא תהיה שונה מהקולקציות הקודמות שהציגה שם.
כשראיתי את צילומי הקולקציה החדשה, הבנתי, כי כל מה שעשתה ענבר בעבר, היה הקדמה לקולקציה זו, שבוודאי תיזכר ברזומה שלה כציון דרך. ענבר מתגלה כאן כמעצבת בוגרת ובשלה, המצליחה לגבש את רעיונותיה לכלל אמירה אמנותית ברורה וצלולה. בכתב היד הייחודי שלה מתערבבים ליריקה, דרמה, הומור ומקאבריות והצירוף של כולם יחד יוצר סגנון מקורי, עצמתי ושובה לב.
זה לא ממש פוסט. כולו רק תמונה אחת. אבל מעניינת מאוד. הנה לפניכם מה שקלטה עדשת המצלמה שלי אתמול באיזור תחנת הרכבת בכפר-סבא בשעה 13:40. כל מה שרציתי היה לצלם את עץ הקוריזיה הבקבוקית כשהוא פורח ובמקום זה קבלתי סקופ: עב"ם או ניסוי טילים. הבוקר כבר קראתי ב-ynet שדובר צה"ל הודיע שאכן היה ניסוי טילים אתמול. הודעה זו באה לאחר הכחשה נמרצת, אבל כנראה שיותר מדי אנשים ראו את מה שראיתי אני. אז הנה התמונה וגם הקוריזיה. פורחת, כמובן.
פס לבן ישר חוצה את השמיים
אתמול, במזג אוויר הפכפך, החלטנו בן זוגי ואני, לנסוע לאזור התעשייה בקיסריה בעקבות הזמנה שקבלנו לתערוכה מיוחדת בשם "כשתעשייה פוגשת אמנות". האירוע נשמע מסקרן בעיקר בשל שיתוף הפעולה בין עמוס בר-און, בעל המפעל "גליל-און" המייצר גלילי נייר, שהוא חובב אמנות ובעל תודעה אקולוגית מפותחת, לבין האמנית גלית שטיינברג-מורדוב שמצאה דרך להשתמש בשאריות של תוצרי מפעל "גליל און" לפיתוח יצירתיות ומודעות למחזור אצל תלמידי הסטודיו שלה. בהדרכתה המוצלחת הפכו שאריות נייר חסרות שימוש, לפסלים, רהיטים וכלים העשויים כולם מעיסת נייר בטכניקות שונות ומגוונות.
גוף תאורה מיוחד על רקע גלילי הנייר
קול קורא
שם התערוכה: טקסטילירי
מועד: נובמבר 2012
מקום: גלריה פריסקופ
אוצרת: אילה רז
כשהבדים נוגעים בנפש ולא רק בגוף.
כשהבדים שרים במקום לדבר.
כשהבדים יוצאים מהטריטוריה השימושית ונכנסים לטריטוריה החושית.
אז ניתן להגדירם כ"טקסטיל לירי".
בתערוכה "טקסטילירי" יוצגו יצירות טקסטיליות המבטאות באמצעות החומר הטקסטילי הלכי רוח אישיים ורגשות פרטיים של היוצר. החומר הטקסטילי משמש כאן כתחליף לכלי נגינה או למכחול.
מבט אל התערוכה טקסט-טקסטיל-טקסטורה שאצרתי בגלריה פריסקופ
רציתי להיפרד מהקיץ ולא ידעתי איך. אז במקום מילים, הנה כמה תמונות של קיץ , שצילמתי על גדות הירקון ורציתי לשמור אותן כאן, בבלוג שלי , יחד עם עוד כמה זיכרונות נעימים מהקיץ האחרון…
אולי עוד קיץ
אנחנו ניפגש
כולנו נתרגש –
זה נפלא.
אולי עוד קיץ
נמחה את הדמעה
ואם תגיע השעה
ונבקש –
אולי עוד קיץ ניפגש. (מילים: שמרית אור)
את לא מאמינה שיש דברים כאלה עד שזה קורה לך. פתאום יש לך בלוק. לא, לא איטונג. בלוק בראש. שום רעיון כתיבה לא מצליח להגיע למוח שעובד בקדחתנות על ריק וכל הניסיונות לפרוץ את החסימה נראים כמו מרק תפוחי אדמה.
יום ראשון- תפוחי אדמה
יום שני- תפוחי אדמה
יום שלישי – הפתעה נעימה…שתי מנות תפוחי אדמה!!!
שזה אומר בשפה פשוטה עוד רעיונות מאותו השום-כלום. רעיונות משומשים. רעיונות ממוחזרים. רעיונות בנאליים. רעיונות טריוויאליים. שום דבר לכתוב עליו הביתה.
אני מסתובבת מסביב לבלוק, זאת אומרת, מסביב לבלוג. מזפזפת קצת בגוגל, מרפרפת קצת ביו-טיוב וכלום. המוזה, או איך שקוראים לה, כבר לא גרה כאן יותר.
כל מילה מיותרת
אנא, רשמו לפניכם: יום עיון בנושא 'אתא' והחברה הישראלית במוזיאון ארץ-ישראל ביום ג' 25 באוקטובר
בין השעות 10:00- 16:00
פרטים והרשמה:
יד בן-צבי 02-5398855
הנה חלק מרשימת הדברים שהבטחתי לעצמי לעשות אחרי החגים:
- לסדר את הקלסרים שלי שהתנפחו למימדים חסרי הגיון
- לעשות סדר בארונות ולמסור את כל הדברים המיותרים.
- לתפור כריות לספת הסלון מבד הברוקאד המקסים שקניתי ב'וילה מרוק'
- ליצור משהו מעניין מאוסף בדי ה'ליברטי' שלי.
- לעבור על כל החשבוניות של כרטיסי האשראי בשלושת החודשים האחרונים
- לבדוק חשבונות של ספקי התקשורת ולגלות את כל הסכומים שחוייבתי בהם בטעות (?)
- להתקשר לכל האנשים המקסימים שפגשתי בחטף ואמרתי שאני בטוח אתקשר
- לקבוע פגישות עם כל האנשים הנחמדים שאיתם קבעתי שניפגש בקרוב. לקרוא את המשך הרשומה «
אני בן אדם חילוני. אני לא מחפשת במיוחד את קרבת האלוהים, אפילו שאני אומרת לפעמים O.M.G. זה רק ביטוי, אתם יודעים ולא ממש מתכוונים לאלוהים. אני אומרת גם 'ברוך השם', וגם זה לא מתחבר בכלל עם השקפת עולמי, אבל זה משהו שיוצא לי להגיד די הרבה ונדמה לי שזה מתייחס בעיקר לצליל המילים ולא למובן שלהן.
אבל, בילדותי, היה לי קשר קצת יותר טוב עם 'ריבונו של' ויותר מכך, עם המסורת. הסבתא הטבריינית שלי הייתה מה שנקרא אז 'אישה מאמינה', ולאבא שלי, שהיה הבן שלה, נשאר משהו מהעולם היהודי שבתוכו גדל, למרות שהוא הגדיר את עצמו כחילוני. שבת לא שמרו אצלנו וגם ה'כשר' לא היה מוקפד, אבל לא אכלו למשל חלב עם בשר ביחד ובטח שלא הכניסו הביתה חלקי בהמה נמוכה המוכרים יותר בשם 'שינקה' , 'האם', או 'בייקון'. את החגים היינו חוגגים בביתנו הקטן שבטבריה ובתכנית החג נכלל גם ביקור בבית הכנסת השכונתי. אבל הדגש העיקרי היה תמיד על מאכלי החג ומנהגיו.
ופה אני מגיעה לנושא הפוסט שהוא 'סוכת דוד הנופלת'. פסוק ט', י"א בעמוס, שם נאמר "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" שמחזיר אותי הישר אל זיכרונות הסוכה של ילדותי.
הבלוג של אילה רז 