כבר שלושה ימים שאני לא מדברת. בכלל. אף  מילה… לא.  זה לא ויפאסאנה. לא נדר שתיקה וגם לא איזו טכניקת הארה של ניו-אייג'. ובכלל, כדאי שתדעו, שאני  לא מחפשת הארה. אם כבר אז אני מחפשת הצללה… מגיל מסויים, אתם יודעים, נראים הרבה יותר טוב בחושך….

אז למה נגזרה עלי שתיקה? פשוט. אני צרודה. צרודה מאוד. כל כך צרודה שכשאני פותחת את הפה כאילו בשביל לדבר לא יוצא לי קול. אז איך מנהלים דיאלוג עם בן זוג מהסוג  השותק, זה שבכל שיחה ערה בינינו הוא מוסיף תובנות ארוכות ומעמיקות כמו: כן. לא. ובשיחה ארוכה במיוחד הוא גם אומר: אולי?

וכמה אפשר לשבת זה מול זה ולשתוק? אני כבר שומעת את המצ'ואיסטים שבינינו ממלמלים 'הלוואי עלי שאשתי קצת תשתוק'. אבל הם לא באמת מתכוונים לזה. זאת רק הפגנת שרירים שכבר מזמן לא השתמשו בהם…

חוסר היכולת לדבר גורם לך להבין המון דברים. קודם כל אתה מבין שאתה יכול לוותר על הרבה מילים לא ממש חשובות שאתה משתמש בהן בלי אבחנה. שנית אתה קולט איזה כוח אדיר טמון במילים. ואז אתה מתעמק במלוא המשמעות של מותר האדם מן הבהמה. ללא מילים וללא תקשורת מילולית- קשה להתקיים! זה אולי נשמע יותר מדי דרמטי, אבל תאמינו לי שזה ממש נכון. לא לדבר זה קשה עד כדי כך שהייתי מוכרחה למצוא חלופה לדיבור ומכיוון שאינני מכירה את שפת הסימנים, המצאתי את 'פתקאות הדיבור'. הפתקאות האלה שמשתמשים בהן בשביל לזכור דברים, הפכו אצלי לאמצעי קומוניקציה: הוא שואל. אני כותבת. הוא מציע. אני כותבת. לפעמים אני כותבת ראשונה כדי 'לעורר את השיחה' ואז הוא חייב לענות בדיבור כי הוא היחיד שיכול לדבר!!! פתקאות מרובעות בגודל 9×9 הן פורמט אידיאלי  לעניין, כי הן מכריחות אותך להחליט על איזה מילים לוותר כדי  שהמשפט יתפוס מינימום שטח על הפתקית וגם יוכל להיכתב במינימום זמן.  כן. אני יודעת שאפשר לצ'וטט במחשב… אבל בכל זאת, לנהל שיחה בארוחת בוקר מעל שני צגי מחשב זה מול זה  בתוך הבית , עדיין נשמע לי קצת מוגזם.

היבול של פתקאות הדיבור במשך שלושה ימים הגיע לכמה עשרות, שאם תרצו, תוכלו להבין מהן על מה מדבר זוג, שנשוי כך וכך שנים, ולכל אחד מהדוברים יש ברקע כעשרים שנות לימוד בערך….הנה לכם חומר אנתרופולוגי פר אקסלנס.

אז על מה מדברים? על דא...

וגם על הא...

וכבר חשבתי אפילו על איזו יצירת אמנות שבה אשתמש בפתקאות האלה כחומר גלם. אני רק מקווה שלא אצטרך לצבור עוד הרבה מהן, כי יש לי הרבה תכניות שנעצרו באמצע בגלל השתיקה- ומצבור של פתקאות תכלכלות הן לא תחליף עד כדי כך טוב…

ובדיחה לסיום

ואסיים בנימה אופטימית:  כל דבר שקורה לך, אם טוב ואם רע, הוא טריגר להבנת דברים שאולי לא היית יכול להבין אותם בדרך אחרת!!!

מודעות פרסומת