הטוקבקיסטית שאהבה אותי, או: איך מצאתי בבלוג נפש תאומה

אף פעם לא חשבתי שמתגובות לפוסטים בבלוג שלי תצמח ידידות כה מופלאה, אבל זה בדיוק מה שקרה. להלן העובדות :

30.11.2010– קבלתי תגובה מאוד מסקרנת לפוסט 'בחורה עם מסרגות מחפשת בחור עם צמר' מאת מרים ברוק-כהן:

שמחתי , לגמרי במקרה למצוא את האתר הזה. ושאינך משתמשת בביטויים מעליבים כגון 'עמלנות נשית' …כאמנית סיבים, הסריגה היא אחת הטכניקות שבהן אני יוצרת את עבודותי. הסריגה היא שותפה להמון דברים וחלק חשוב של חיי, כמו גם של אנשים רבים אחרים שאני מכירה.'.

וואוו…ממש מסקרן… אמנית סיבים…חלק חשוב בחייה… היא מכירה הרבה אנשים מהתחום…מעניין מאוד מי היא הבחורה הזאת???

תמונה מתוך הספר: The little BIG book of cats

20.01.2011 תגובה חדשה לפוסט 'נעליים אדומות' מאת מרים ברוק-כהן:

נעליים אדומות? נעליים א ד ו מ ו ת !!!, אוי, אני זוכרת את הסרט הזה…

וואוו… גם היא זוכרת את הסרט הזה! כנראה שהיא בערך בגילי…מה, גם זה???

20.01.2011 עוד תגובה שלה לפוסט 'לעצב עם חיוך':

דרך אגב droog בהולנדית זה יבש, למה הם קראו כך לעצמם?

היא צודקת. 'דרוך' (droog) בהולנדית זה יבש! אז היא גם יודעת הולנדית??? אני לא מאמינה!!!

עד כאן סיכמתי לעצמי, יש לנו כבר שלושה תחומי ענין משותפים: אמנות סיבים, גיל משותף והשפה ההולנדית. מדהים לא???

חתול-סבתא סורגת

התגובה הבאה שלה נגעה לשפה העברית. עוד אחת מחולשותי. כך היא כתבה לי בתגובה לפוסט 'טקסט-טקסטיל-טקסטורה' בתאריך 20.01.2011

' רקמה על בד אבל עם מכחול', שבו הגדרת את עבודתה המקסימה של חוה פוליבודה. זהו דימוי של רקמה, זו לא רקמה במכחול. זה בעייתי מהרבה בחינות, אם אנו העוסקות בטקסטיל לא נקפיד בלשוננו, לגבי אופני הביצוע השונים, מה לנו כי נלין על כל מיני אנשים, שעדיין אינם מוכנים לקבל את אמנות הסיבים כשוות ערך לאמנויות האחרות? '

אז הבנתי שהיא גם פמיניסטית. די!!! גם זה??? לא יכול להיות!!! והתגובות שלה ממשיכות לזרום, מלווים במקורות ביבליוגרפים, לינקים חשובים וידע רב.

חתולה הייאטולה

לפוסט 'משולש במודה' היא מגיבה בתאריך 21.01.2011 כך:

'אילה, לאט לאט אני קוראת את המאמרים השונים בבלוג שלך וכנאמר שפתיים יישקו, אני שמחה שמצאתי את בלוגך. למי שמעונינת וטרם ראתה מומלץ הספר

Module Magic, by Ginger Luters, XrX

books,2004

ב- 25.01.2011 היא מוסיפה עוד תובנות מעניינות בעניין אמנות נשים:

איילה חביבה, הקושי שלי עם ביטוי זה ,בא מהשנים הרבות שבהן שפכו על אמנות הסיבים בוז ועלבונות, בעיקר בארץ כשבחו"ל , היא כבר התקבלה כשווה לכל אמנות אחרת, או כ'ידועה בציבור' כאמנות.
במקביל התחילו כל מיני אמנים/יות 'קונבנציונליים' , להדביק חוטים ופיסות בד על ציוריהם, ואז הללו אותם כאמנים רב תחומיים וכולי. לכן אני מעדיפה לקרא לכל צורת עשייה בשמה. רקמה היא רקמה , ציור הוא ציור.

בד בדוגמת חתולים ממנו תפרה מרים חולצה

ובאותו היום היא מוסיפה גם את אחת התגובות הנחמדות ביותר לפוסט ' הבלאגן הוא אבי היצירה':

לזה את קוראת בלאגן? ממש לא. אכן יש שניות בהיותנו יוצרות כשביצירה יש המחקר המוקדם, אז צריך סדר וצריך אי-סדר, וגם בחקירה לצורך כתיבה צריך סדר ןצריך אי סדר. אני רוצה להעתיק לך פה את הכתוב על שלט שמצאתי פעם בבוסטון, והוא תלוי מעל שולחני.
If a cluttered desk is the sign of a cluttered mind…
What is the sign of an empty desk?

ואחרי כמה ימים מגיע התרגום המעולה שלה לעברית:

אם שולחן מבולגן-
מסמן ראש לא מאורגן-
אז מה מסמן שולחן מרוקן?

ומה דעתכם על החתול המחופש?

אוכל להמשיך את הפוסט הזה עוד ועוד לאורך 31 התגובות המעניינות, הרגישות והמעמיקות של מרים ברוק-כהן, אבל גם ככה הפוסט הזה ארוך יותר מהמקובל בבלוג שלי ובעצם, למה ללעוס לכם את האוכל? למה שלא תאכלו לבד? היכנסו לבלוג שלי וקראו איך מתרקמת לה בין הפוסטים תחילתה של ידידות מופלאה… וכתבלינים אוסיף כאן רק כמה מהתמונות המקסימות ששלחה לי מרים בנושא חתולים.