משהו קטן לשבוע הספר עם קשר לא מחייב לאופנה

צייר לי כבשה– משפט כל כך בנאלי. שלוש מילים בסך הכול  וכל כך הרבה משמעויות… לא מאמינים? הנה הדגמה: אם נדגיש את המילה 'צייר ' – נדע שפעולת הציור היא המטרה של משפט זה, לעומת זאת, אם נדגיש את המילה 'לי' נדע שיש לנו עסק עם בעל אגו לא קטן, ואם נדגיש את המילה 'כבשה'-  נושא הציור יהפוך לעניין המרכזי….. האינטונציה עושה את ההבדל וגורמת לנו לפרש משפט אחד  בשלוש דרכים שונות.

ועכשיו כמה מילים על משמעותם של סימני הפיסוק. למשל,  הבקשה המנומסת 'צייר לי כבשה?' המשתמשת בסימן שאלה, שונה לגמרי מהפקודה החד משמעית: 'צייר לי כבשה!' המסתיימת בסימן קריאה, והנימה המהססת בבחירת הנושא ב 'צייר לי…כבשה'  שונה מההיסוס לגבי עצם פעולת הציור ב'…צייר לי כבשה'….

וכל זה רק על משמעותו של משפט בסיסי אחד בן שלוש מילים. אבל אם נצטט משפט זה למישהו שמכיר את הספר 'הנסיך הקטן' של אנטואן דה סנט-אקזופרי, משמעות המשפט בעבורו תהיה שונה . הוא יוכל  לזהות מיד  את הכוונה הנסתרת של משפט זה, המתייחסת לגבולות הדמיון האנושי.

ספר אהוב במיוחד

שכן, משפט זה, עוסק כידוע, ביחסים הנרקמים בין הטייס, שמטוסו התרסק במדבר לבין הנסיך הקטן. הטייס, שומע מהנסיך את הבקשה הנוגעת ללב: 'צייר לי כבשה'… והוא שכבר זמן רב לא צייר כבשים או כל דבר אחר מכיוון  ש'היה עסוק בעניינים רציניים', מנסה בכנות למלא את בקשתו של הנסיך, אבל הנ"ל  איננו מרוצה.

כבשה חולה...

פעם הכבשה חולה, פעם אחרת היא זקנה ורק לבסוף כאשר הטייס נואש מלרצות את הנסיך והוא מצייר לו קופסא,  מקבל הנסיך בשמחה רבה את הציור. זוהי בדיוק הכבשה שהוא רצה. כבשה שהוא יכול לדמיין אותה כרצונו.

כאן נמצאת הכבשה המושלמת...

אפשר להמשיך ולגלגל את משמעויות המשפט בדרכים שונות. למשל, על פי פירושם של בעלי מקצוע שונים. איך למשל יתייחס אליו עורך-דין? אולי ירצה לבדוק אם לפקןדה ' צייר לי כבשה' יש תוקף משפטי… ורואה החשבון? הוא כנראה יעשה חשבון כמה כבשים תוכל לצייר בשנה  ובכמה תמכור כל ציור ( בהנחה שאינך מנשה קדישמן)…

הכבשה של קדישמן

וכמובן שבין גנן לרועה יהיו הבדלי תפישה מהותיים, כי הגנן יחשוב על כל הפרחים היפים שהכבשה עלולה לאכול בגינה, בעוד שהרועה יחשוב לאיזה מרעה רענן כדאי לקחת את הכבשה  שתאכל ותבריא… ואם נמשיך את ההיפותזה נוכל אפילו לחשוב על השוני בין קפיטליסט לסוציאליסט, כפי שיבוא לידי ביטוי באמצעות משפט זה: הראשון ירצה לגדל כמה שיותר כבשים למכירה כדי להרוויח עוד כסף, והשני יחשוב בעיקר  איך לצרף את הכבשה לעדר…

כמה בודד יכול להיות נסיך בלב המדבר...

ואיך יתייחס למשפט זה מעצב-אופנה? על זה אוכל לענות לכם מתוך ידע אישי… כשאני שומעת את המשפט 'צייר לי כבשה' אני רואה בדמיוני את הטקסטורה של הצמר, את צבעי הלבן העכור, המונוכרומטיות המאובקת, המנומרת בחום עמוק. אני נוגעת בדמיוני בצמר המסתלסל, שאותו אני חשה נמעך בין כפות ידי, מחוספס וחמים…. ואם אני במצב רוח חגיגי במיוחד- אוכל אפילו לדמיין פעמון נחושת קטן הקשור לצווארה של הכבשה בסרט קטיפה אדום…

פופים מצמר כבשים

כי כמו שאתם יודעים. האמת. כל אמת. נמצאת תמיד בעין המתבונן…

איך תיראה הכבשה שלך?

וכל זה מתייחס רק למשפט אחד, מתוך ספר אחד. עכשיו חישבו על עוד ספר. על ספרים רבים. על כל אוצרות הספרות שנכתבו עד היום…

נ.ב. ותודה רבה להדנה על תמונת הפופים וההפניה למידע על מקור הצמר .