אתמול ביקרתי בתערוכה "הי בובה" בעין הוד. הרעיון לקחת נשים ממקומות שונים  בארץ ומרקע  שונה ולתת להן ליצור יצירה המביעה את תחושתן כנשים במאה  ה-21, באמצעות בובות תצוגה, הוא רעיון מעניין המאפשר לאישה להביע באמצעות הבובה תחושות, רגשות ומצבים. כבר בכניסה לתערוכה מתגלה במבט ראשון גודש צבעוני המושך את המבקרים ובעיקר את המבקרות (שהיו הרוב בעת ביקורי בתערוכה) להיכנס פנימה ולהתבונן בעבודות מקרוב.

מבט על התערוכה

אלא שהתבוננות מקרוב דווקא מגלה את  חולשתה של התערוכה. העבודות אינן אחידות ברמתן ולעומת כמה עבודות מעולות של אמניות מקוריות ומעניינות מוצגות גם עבודות סתמיות, גדושות מדי או נדושות מדי. אני מבינה את הרצון להציג את עבודתה של כל מי שהשתתפה במיזם ובכל זאת אציין, כי אם הייתה נעשית עבודה אוצרותית נכונה שהייתה מדללת את העבודות המוצגות ומציגה אותן באופן יותר ממוקד , הייתה התערוכה יוצאת נשכרת.

מבט נוסף על התערוכה

בכל זאת, אם אתם בסביבה, גשו לגלריה של עין-הוד וצפו בתערוכה . זו איננה תערוכה שגרתית במקומותינו. אשמח לשמוע את חוות דעתכם.

הנה כמה מהעבודות שאהבתי:

ורדה סולל-שמאי: נבראתי אישה

"נבראתי אישה" של סולל-שמאי ורדה. אחת העבודות היותר טובות בתערוכה, המציגה את האמנית כונוס העולה מן הגלים על פי "הולדת ונוס" של בוטיצ'לי. היצירה מבוססת על פסוקים משיר שכתבה סולל-שמאי, המתאר את האמנית כאישה המאזנת את חייה בין הצורך ליצור לבין הקיום היומיומי.

שביט נוגה: אישה- בובה/ בובה-אישה

"אישה-בובה/בובה-אישה של שביט נוגה. שביט היא צורפת היוצרת תכשיטים וחפצי יודאיקה ובמיצג הבובות שילבה את מיומנות העבודה במתכת עם הרעיון של אישה במחוך מתכת נוקשה הצומחת מתוך שורשים המשתרגים לענפים, כאשר על סרטי נייר רשומים תפקידיה של האישה.קסם חממה ליאור "עצמת הרכות"

"אישה- עוצמת הרכות" של קסם חממה ליאור. קסם חממה היא אמנית רב תחומית המביעה ביצירתה את השגותיה על מקומה של האישה המצליחה לשלב בין רכות וקשיחות.

ועוד הערה, יש בתערוכה גם עבודה של אילה רז. אני מודיעה כאן שזו איננה אני. זו אילה רז אחרת וכבודה במקומה מונח.

מודעות פרסומת