הבלוג של אילה רז

ערב פסח וכבר נוגסים מצות, אבל הכי טעים בעולם: לחם חם שזה עתה יצא מאופה-הלחם שלי, עם אגוזים ושמן זית. ואני מודיעה בזאת שאני לא מוכנה להחליף לחם בעוגות, אפילו כשמרי אנטואנט ממליצה. היא-היא ואני-אני. וכדאי לדעת שמרי אנטואנט, נכנסה להסטוריה לא רק בגלל הפתגם ההדוניסטי שנפלט לה במקרה מהפה (ושאולי אפילו זרז במידת מה את המהפכה הצרפתית) אלא גם בגלל  התסרוקת שנקראה על שמה והחזיקה מעמד בהסטוריה הנשית כמעט מאה שנה. לקרוא את המשך הרשומה «

"גילוי וכיסוי בבגד: היבטים פסיכולוגיים של הלבוש" זה היה נושא הכנס שהתקיים ביום חמישי, 18 במרץ, 2010, בחוג לפסיכולוגיה, באוניברסיטת בר-אילן .העובדה שיש התייחסות אקדמית לבגד הוא מבחינתי סוג של הכרה בעובדה שבגד הוא לא רק "בגד הוא בגד הוא בגד" אלא הוא גם מצב תודעתי וקיומי.

כאחת שמתקוממת על כך שנושא האופנה זוכה אצלנו בתקשורת בעיקר לאזכורים נבובים מסוג "פרויקט מסלול", "דוגמניות", "אוסקר האופנה" או אייטמים דומים מהסוג הצהוב, שמחתי מאוד על קיום האירוע וכמובן שהגעתי לכנס. לא, אני לא הולכת לייבש אתכם עם תקצירי ההרצאות (המעניינות ברובן) אני אקדיש פוסט זה

לקרוא את המשך הרשומה «

השבוע יצא לאור  "דומוס" מספר 6 , מגזין העיצוב הבין-לאומי בעברית' שבו  כתבתי מאמר מקיף הממפה את האופנה במדינת תל-אביב נכון לעכשיו ונותן תשובה לשאלה אם תיתכן אופנה לוקלית בעידן גלובלי, או במילים אחרות האם יש כאן אופנה שהיא ישראלית? זוהי שאלה שמעסיקה אותי מאז ומתמיד  והיא הופיעה בפוסט הראשון בבלוג שלי לפני כשלושה חודשים. המסקנה שלי היא שמה שמשפיע כיום על האופנה המקומית הוא יותר גלובלי ופחות לוקלי ואם לחשוב בהגיון- אז זה בהחלט צפוי. אז מי הן הנפשות המשפיעות בסצנת האופנה המקומית? מה משותף להן? ואיך זה נראה מהמקום שבו אני מתבוננת. אשמח מאוד לקבל תגובות לשאלה החשובה הזאת לאחר שתקראו את המאמר הנ"ל.

במתחם הרכבת ביפו נחשפו לאחרונה ציורי קיר מעניינים המשקפים את האופנה בשנות מלחמת העולם השנייה. הציורים נחשפו על ידי שי פרקש, מתעד ומשמר ציורי קיר ויו"ר ועדת ציורי הקיר של איקומוס, ישראל, שהוא בעצם המציל הלאומי של ציורי הקיר בארץ. בהתמדה ובשקדנות לא פחותה מזו של שרלוק הולמס מתחקה פרקש אחרי ציורי הקיר בבתים ישנים, שכוסו עם הזמן בשכבות של סיד, טיח או שצוירו עליהם ציורי קיר אחרים, ובסיוע חברי הצוות שלו – מחזיר אותם לחיים. לקרוא את המשך הרשומה «

שרה נסים היא האמנית העומדת מאחורי התערוכה הקסומה "הקולות האחרים: צבע וחומרים אחרים" (אוצר : פרופ' חיים מאור) הגדרה שאינה משקפת אף את מקצת הצבעים, הריחות והטעמים הנפרשים בפני המבקר בארץ הפלאות המשתרעת באולמות ובמעברים המפותלים של בנין האוניברסיטה הפתוחה ברעננה. למרות שביקרתי בתערוכה כבר שלוש פעמים אני מרגישה שטרם מיציתי ובכל ביקור אני מגלה דברים שלא ראיתי בביקור הקודם. החומרים של שרה נסים הם מקור בלתי נדלה של קטיפות, תחרות, כפתורים, שעונים, מטבעות, בובות, חרוזים, צעצועי ילדים, אסימונים, לשוניות בקבוקי משקה, פקקים ומה לא… ומכל הגודש הזה הנראה כמו האוצרות במערת הקסמים לקרוא את המשך הרשומה «

היום ראיתי תערוכה שהיא חובה לכל מי שאוהב טקסטילים, חוטים, סרטים, כפתורים, רדי מייד ועוד דברים מהבוידם . היא מתקיימת באוניברסיטה הפתוחה ברעננה, הכניסה חופשית ולא תמצאו עליה מידע בשום עכבר או קפה. שם האמנית שרה ניסים. אני אכתוב עליה פוסט מפורט בקרוב לאחר שאפגש איתה, אבל בינתיים קבלו קדימון בצורת תמונה שצילמתי היום בתערוכה.

קטע משטיח קיר

תמיד חלמת ליצור בלי התניות. תמיד חשבת שהיצירה שלך שווה הצגה בגלריה נחשבת לעיצוב. אז הנה הצ'אנס שלך מגיע: תוכל/י להשתתף בתערוכה המתארגנת ב"פריסקופ" על הנושא "טקסט-טקסטיל-טקסטורה". כדאי לך לקרוא את יתר הפרטים על התערוכה בבלוג שלי  וליצור אתי קשר בהקדם.

הפוסט שלי לא עוסק הפעם באופנה אלא באדריכלות. המשותף בין השתיים מקבל פוקוס מעניין בספר "Skin and Bones " העוסק בקו התפר שבין אופנה לאדריכלות. החומרים המורכבים והאפשרויות הטכנולוגיות מרחיקות הלכת מאפשרות היום ליצור בנינים שנראים כאילו הם עשויים מתחרה. מכיוון שאני מתעניינת בנושא החלטתי ללכת ליום העיון על אדריכלות נשית, שהתקיים במסגרת שבוע האישה בחולון,  ב- 4 במרץ, 2010 המארגנת בתיה מלול-סבירסקי במסגרת עמותת אדריכלים מאוחדים  הצליחה להרים יום עיון מרתק שהתמקד בנושא: נשיות כיתרון בעידן של רב תחומיות ומשימתיות באדריכלות. כל אחת מהמשתתפות בכנס הציגה את הנושא מהזווית שלה. כולן היו מקוריות, חדשניות והציגו חשיבה אדריכלית רעננה ומסקרנת. אבל לקרוא את המשך הרשומה «

שלושה חודשים מלאו לבלוג שלי והוא גדל בלי עין רעה… בחודש פברואר נצפו 1700 כניסות והגרף של הכניסות לבלוג מטפס בינתיים כלפי מעלה. אני מניחה שמתישהו זה ירד, כי כל מה שעולה חייב לרדת-לא?  (כמו הבורסה למשל) אבל אני בסדר עם זה ואקח את זה בסבבה כשזה יבוא. ובינתיים בשבוע שעבר נבחר הבלוג שלי במקום ראשון בין הבלוגים שהראו את הצמיחה הכי מהירה בוורדפרס. לא האמנתי למראה עיני…קראתי שוב ושוב בכדי להאמין. אני? הבלוג שלי??? והרי אני עדיין מרגישה כמו תינוק שלומד ללכת…בטח נפלה טעות… קראתי לדני שיאשר… ועכשיו, יש לי עדים! אמנם רק עד אחד אבל שווה מיליון… לקרוא את המשך הרשומה «