You are currently browsing the category archive for the ‘אופנה וסגנון חיים’ category.
עוד חודש עבר על הבלוג שלי . הוא מרגיש בסדר. תודה שאתם שואלים. עקומת הביקורים בעלייה ובחודש החולף נרשמו 2630 כניסות, מספר מכובד שהקנה לי כרטיס כניסה למועדון מאה הבלוגים הנצפים ביותר בוורדפרס, שם אני נעה בין המקום ה- 33 למקום ה- 95. אני לא בדיוק מבינה איך נעשית שם ההיררכיה, בכל אופן זה לא תמיד בקורלציה עם מספר הכניסות. כנראה שיש פרמטרים נוספים שאינם ידועים לי.
סערת הרגשות שאיפיינה את יחסי עם הבלוג בתחילת דרכנו המשותפת, לקרוא את המשך הרשומה «
כנראה שאני נמשכת לתערוכות שאינן במרכז הקונצנזוס. תערוכות שעוסקות באמנויות נשיות ובחומרים רכים. תערוכות מסוג זה אינן מוצגות במוזיאונים וגם לא תמצאו עליהן פרטים בעיתונות הכתובה או הוירטואלית. אבל אני מאמינה שיש עוד רבים שתערוכות מסוג זה מדברות אליהן. למען אלה אני כותבת פוסט זה.
שנות העשרים
מה אתם רואים בדמיון כשאתם חושבים על מחוך??? אצלי, התמונה המיידית היא ויויאן ליי בתפקיד סקרלט אוהארה בסצנת המחוך המפורסמת מתוך "חלף עם הרוח", כשהאומנת השחורה שלה מושכת את שרוכי המחוך וסקרלט הדקיקה דורשת עוד ועוד…
המחוך של סקרלט אוהארה
אתמול ביקרתי בתערוכה "הי בובה" בעין הוד. הרעיון לקחת נשים ממקומות שונים בארץ ומרקע שונה ולתת להן ליצור יצירה המביעה את תחושתן כנשים במאה ה-21, באמצעות בובות תצוגה, הוא רעיון מעניין המאפשר לאישה להביע באמצעות הבובה תחושות, רגשות ומצבים. כבר בכניסה לתערוכה מתגלה במבט ראשון גודש צבעוני המושך את המבקרים ובעיקר את המבקרות (שהיו הרוב בעת ביקורי בתערוכה) להיכנס פנימה ולהתבונן בעבודות מקרוב.
מבט על התערוכה
רציתי לכתוב היום משהו אחר. משהו יותר מלנכולי. משהו באווירת יום השואה. הטלוויזיה מקרינה סרטים שנוגעים בכל אחד ומשום מה נדמה לי כי דווקא בימי זיכרון הטלוויזיה מתעלה על עצמה. ואם אני חושבת על ימים נוראים, אז הימים הנוראים באמת הם לא בין ראש השנה ליום הכיפורים אלא בין פסח ליום העצמאות: יום השואה ויום הזיכרון. שואה נוגעת בתקומה וזיכרון נוגע בזיכרון, בדיוק שבוע הבדל ונצח ביניהם…
אבל הבלוג הזה עוסק באופנה ואופנה לא כל כך מתחברת ליום השואה. חיפשתי נושא רלבנטי שיעסוק גם באופנה וגם בזיכרון. נזכרתי באנדרטה שראיתי בבודפשט על גדת הדנובה. לקרוא את המשך הרשומה «
בערך פעם בשנה אני עושה סדר בארון הבגדים שלי. את כל הבגדים שלא לבשתי מזמן אני מכניסה לתוך שקית גדולה ומוסרת למי שצריך. גם בשנה שעברה אספתי שקית גדולה כזאת אבל משום מה שכחתי למסור אותה… לפני שבוע גיליתי אותה פתאום בתחתית הארון ופתחתי לראות את תכולתה. היו שם מכנסי פשתן יפים בצבעי כתום, ורוד וירוק, כמה סריגים קיציים ועוד כמה חולצות כפתורים. מדדתי את המכנסיים וזה התאים לי בול. פתאום הרגשתי שמצאתי אוצר… בגדים יפים בדיוק במידה שלי שכל מה שצריך זה לגהץ וללבוש…הסיפור הקטן הזה ממחיש את הקלות הבלתי נסבלת של הרכישה והנטישה בחיינו. לקרוא את המשך הרשומה «
כבר כתבתי פעם על הסיפורים המעניינים שנתקלתי בהם במהלך המחקר לספר "חליפות העתים". כתבתי גם, שחשבתי אפילו לאסוף את כל הסיפורים האלה לקובץ בפני עצמו, אבל בינתיים נולד הבלוג שלי והוא נותן לי אופציה טובה יותר: לא קובץ שלם, אלא סיפורים בודדים המפוזרים בין יתר הנושאים שבהם אני עוסקת. הסיפור שאני מספרת כאן נוגע ל- high light של המחקר שלי, הפרק שחשיפת המידע בעבורו גרמה לי התרגשות בלתי רגילה ועד היום כשאני מדברת על כך אני עדיין מצטמררת… רגע הגילוי שחוויתי בסיפור זה, הוא מסוג הרגעים הבודדים בחייך שבהם אתה מגלה אוצר … ובאותו רגע אתה יודע בהרף של שנייה שזה הדבר שחיכית לו ועדיין מסרב להאמין שהוא מונח לפניך…
לקרוא את המשך הרשומה «
אני מודה לכל אלה שצילצלו, כתבו והתענינו בעניין השתתפות בתערוכה "טקסט-טקסטיל-טקסטורה" , בגלריה "פריסקופ", בחודש אוקטובר 2010.
אני רוצה להזכיר כי מועד הגשת הסקיצות לתערוכה מתקרב וכדאי להזדרז. סקיצות יתקבלו עד סוף חודש אפריל, 2010. לאחר אישור הסקיצה – תוכלו להתחיל בביצוע היצירה לתערוכה.
התשלום בעבור השתתפות בתערוכה יתקבל רק לאחר קבלת אישור השתתפות.
שאפו בצרפתית ( chapeau ) פירושו כובע. כשאומרים למישהו "שאפו" מתכוונים להביע הערכה עמוקה לאותו אדם על הישגיו, ולאות הערכה מסירים לכבודו את הכובע מעל הראש.
כשאני אומרת "שאפו" אני רואה בדמיוני את סצנת הכובעים המפורסמת ממופע הפתיחה של מרוץ הסוסים ב"אסקורט" מתוך הסרט "גברתי הנאווה", כשאודרי הפבורן האחת והיחידה מופיעה במערכת בגדים בסגנון אדוארדיאני בצבעי שחור-לבן-אפור וחובשת כובע תואם בעיצובו הגאוני של ססיל ביטון . לקרוא את המשך הרשומה «
טוב, אני מודה. אחרי 4 חודשים אף אחד כבר לא שואל אותי יותר את השאלה הזאת. אפילו לא אני. כי עכשיו הבלוג ואני כל כך מחוברים שממש קשה לי לדמיין איך זה היה לפני שהוא נולד.
אז אולי יותר נכון שאשאל עכשיו: מה זה עושה לי? מה זה עושה לאגו שלי? ואיך זה מרגיש להיות חלק מהבלוגוספרה? התשובה די פשוטה, ולא צריך פסיכולוג בשביל להבין איך אני מרגישה עם הסטטיסטיקה שמראה כי בחודש האחרון נכנסו לבלוג שלי 2312 פעם. לקרוא את המשך הרשומה «
הבלוג של אילה רז 