You are currently browsing the tag archive for the ‘תל-אביב’ tag.
הרומן שלי עם תל-אביב התחיל בשנות הששים של המאה הקודמת. הייתי אז בת עשרים וקצת, ענדתי טבעת נישואים דקה ומבריקה, וראשי היה מלא בחלומות שניתן להגדירם כהזויים במקרה הטוב, או מטורפים לגמרי במקרה הרע.
דני ואני שכרנו דירה ברחוב שלומציון המלכה בתל-אביב, רחוב שקט ומנומנם שנמצא במרחק שתי דקות הליכה מהירקון. מדי שבת היינו יוצאים לחתור בסירת משוטים ומדי יום ראשון הייתי מתעוררת עם כווץ שרירים ברגליים, בזרועות ובבטן, שחלף ונשכח עד לשבת הבאה.
מעט זוגות צעירים שכרו אז דירה בתל-אביב, ההיצע היה מצומצם והתקשינו למצוא דירה. היו מקרים ששמענו כבר בטלפון שהדירה הושכרה, אבל היו גם מקרים מרגיזים שבהם הגענו מחיפה, בשלושה אוטובוסים, בדיוק ברגע שהשוכרים החדשים חתמו על החוזה. לאחר שהבנו את כללי המשחק, השגנו את לוח 'ידיעות אחרונות' ביום חמישי בערב, קצת לפני כולם, וכך הצלחנו לסגור על דירת שני חדרים בקומת קרקע, מרוהטת חלקית, להלן הדירה.
הדירה שלנו הייתה בקומת הקרקע. בצילום רואים את החלון מצד ימין, שבינתיים נוספו לו סורגים, מתוך מאגר התמונות העכשווי של ynet. מפתיע שהדירה נשארה כמעט ללא שינוי עד היום.
חום יולי אוגוסט נותן בי את אותותיו, מה שאומר שאווירת לאות וחוסר מוטיבציה משתלטת על חיי. אני מוצאת מיליון תירוצים כדי לא לצאת לרחוב, לא לעבוד בגינה, לא לשהות במטבח יותר מעשר דקות הכרחיות לצורך הכנת ארוחת אינסטנט. אני לא יוזמת שום דבר חדש, לא יוצאת לקניות ואם מוכרחים אז הכי בקיצור שאפשר. אני גם דוחה בקשות לפגישות לא דחופות, מארחת פחות, מדברת פחות וגם כותבת פחות, כפי שבטח כבר שמתם לב…
ובכל זאת, עשיתי את הלא-יאומן והגחתי ממרבצי הממוזג והנוח אל שדרות רוטשילד בתל-אביב בערב של יום קיץ חם ולח, כשהצטרפתי לבן זוגי, שהוזמן להרצות בפני יושבי האוהלים ברוטשילד על פתרונות דיור בנוסח פינוי-בינוי (התחדשות עירונית).
דני בעיצומה של ההרצאה במאהל הסטודנטים
הבלוג של אילה רז 