You are currently browsing the tag archive for the ‘שנות ה- 50’ tag.
מי אוהב לעשות סדר בחדר עבודה? …מה? …אף אחד? או.קיי. זה ממש טוב לדעת שאני לא לבד. אבל מה לעשות שפעם בכמה חודשים, כשמגיעים ניירות עד נפש- פשוט מוכרחים?!
לא תאמינו איך אני מסתערת אז ללא רחמים על היעד ומתחילה להשמיד ניירות שמצטברים בחדר העבודה שלי בכל פינה ותופסים מקום מיותר. את הניירות שלא הושמדו אני מתייקת או מעבירה למקום "יותר טוב". בכל התקף סדר כזה קורה לי לא פעם שאני שופכת את התינוק יחד עם המים ופתאום אחרי חודשיים שלושה כשאני מחפשת מסמך מסויים ( שאני זוכרת היטב ששמתי אותו פעם בקצה הערימה השמאלית שבאצטבה התחתונה של הארון הקטן)- בטוח שלא אמצא אותו בגלל אחת משתי סיבות:
- בהתקף הסדר האחרון שמרתי אותו במקום הרבה "יותר טוב" רק שאין לי מושג איפה זה.
- באחד מהתקפי הסדר נפרדתי ממנו לנצח והוא עבר לעולם שכולו טוב, שאפשר גם לקרוא לו עולם המחזור.
תיבת הזכרונות
'הימים הנוראים' הוא השם ( הלא מוצלח, לדעתי ) שניתן לעשרת הימים שבין כסה לעשור, או בעברית מדוברת: הימים שמתחילים בראש השנה ומסתיימים ביום הכיפורים. בימים אלה, על פי המסורת היהודית, נקבע גורלו של כל אדם , על פי המעשים העומדים לזכותו או לחובתו.
בילדותי, דמיינתי לעצמי מישהו ממש גדול, שנראה כמו האלוהים בציור של מיכאלאנג'לו , יושב בשמיים בישיבה מזרחית, משחק בקלפים עם החברה' ומוציא מתוך החפיסה לכל אחד את הקלף ש"מגיע לו" .
קלפים היו אז דרך נעימה להעביר את יום הכיפורים, שבו, בין אם היית בצום ובין אם לא, היית צמוד לבית ומחכה שהזמן יעבור…בלי D.V.D, בלי מחשב, בלי בלוג ובלי פייסבוק…
ובכן, פוסט זה יעסוק בקלפים , בהיבטים שונים שלהם ובעיקר בקשר שבינם לבין אופנה.
הדוגמא הראשונה שאליה אתייחס, הם קלפים שעוצבו בעבור אל-על בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, תקופה שבה חיפשו כאן דרך לחבר את התרבות החילונית עם התנ"ך. באותה תקופה מגייסת הגרפיקה הישראלית את דוד המלך בגלימה מסוגננת, לסדרת הקלפים שאותם עיצב דוד אחר, הוא ז'אן דוד, שהיה אז גרפיקאי מוערך.
קלפים שעוצבו עבור אל-על בשנות ה- 50 על ידי ז'אן דוד
קיץ כבר אמרנו. חם אמרנו גם. הבשורה הטובה היא שעכשיו פחות חם ממה שיהיה באוגוסט. הבשורה הגרועה שמחכים לנו לפחות עוד חודשיים ארוכים ולוהטים שבהם נמצא את עצמנו מצטופפים במרחבים ממוזגים לבושים פחות, מזיעים יותר, יונקים מבקבוקי מים תכלכלים ונאנחים…חם…חם מאוד!!!
אז למה שלא נלך לים? נניח בגד ים בתוך תיק גדול, נוסיף כמה אביזרים הכרחיים וקדימה אל החוף… בגד הים, פריט לבוש שנראה לנו כל כך מובן מאליו, הוא בעצם המצאה חדשה יחסית בתולדות הלבוש. לא תמיד הוא היה קיים ולא תמיד נשים הורשו לחשוף את גופן בפומבי. במאה ה- 19 למשל, נשים שחשפו חלקים מגופן ( אפילו את הזרועות או הקרסוליים) נחשבו נחותות. אישה מבית טוב לעולם לא הייתה מעזה לעשות זאת…
בגד הים שלנו חוגג בימים אלה יום הולדת 100!!! לא להאמין איך הוא השתנה עם הזמן. השנים עושים לו רק טוב והוא מצטמצם משנה לשנה. פעם נדרשו 3 מטר בד בשביל בגד ים אחד והיום אפשר לייצר מזה עשרה בגדי ים לפחות…
אז, הנה לפניכם ההיסטוריה המקוצרת של בגד הים בסרטון של 2 דקות., כל התורה על רגל אחת.
הבלוג של אילה רז 