You are currently browsing the tag archive for the ‘שנות ה- 40’ tag.
קיץ כבר אמרנו. חם אמרנו גם. הבשורה הטובה היא שעכשיו פחות חם ממה שיהיה באוגוסט. הבשורה הגרועה שמחכים לנו לפחות עוד חודשיים ארוכים ולוהטים שבהם נמצא את עצמנו מצטופפים במרחבים ממוזגים לבושים פחות, מזיעים יותר, יונקים מבקבוקי מים תכלכלים ונאנחים…חם…חם מאוד!!!
אז למה שלא נלך לים? נניח בגד ים בתוך תיק גדול, נוסיף כמה אביזרים הכרחיים וקדימה אל החוף… בגד הים, פריט לבוש שנראה לנו כל כך מובן מאליו, הוא בעצם המצאה חדשה יחסית בתולדות הלבוש. לא תמיד הוא היה קיים ולא תמיד נשים הורשו לחשוף את גופן בפומבי. במאה ה- 19 למשל, נשים שחשפו חלקים מגופן ( אפילו את הזרועות או הקרסוליים) נחשבו נחותות. אישה מבית טוב לעולם לא הייתה מעזה לעשות זאת…
בגד הים שלנו חוגג בימים אלה יום הולדת 100!!! לא להאמין איך הוא השתנה עם הזמן. השנים עושים לו רק טוב והוא מצטמצם משנה לשנה. פעם נדרשו 3 מטר בד בשביל בגד ים אחד והיום אפשר לייצר מזה עשרה בגדי ים לפחות…
אז, הנה לפניכם ההיסטוריה המקוצרת של בגד הים בסרטון של 2 דקות., כל התורה על רגל אחת.
מה אתם רואים בדמיון כשאתם חושבים על מחוך??? אצלי, התמונה המיידית היא ויויאן ליי בתפקיד סקרלט אוהארה בסצנת המחוך המפורסמת מתוך "חלף עם הרוח", כשהאומנת השחורה שלה מושכת את שרוכי המחוך וסקרלט הדקיקה דורשת עוד ועוד…
המחוך של סקרלט אוהארה
רציתי לכתוב היום משהו אחר. משהו יותר מלנכולי. משהו באווירת יום השואה. הטלוויזיה מקרינה סרטים שנוגעים בכל אחד ומשום מה נדמה לי כי דווקא בימי זיכרון הטלוויזיה מתעלה על עצמה. ואם אני חושבת על ימים נוראים, אז הימים הנוראים באמת הם לא בין ראש השנה ליום הכיפורים אלא בין פסח ליום העצמאות: יום השואה ויום הזיכרון. שואה נוגעת בתקומה וזיכרון נוגע בזיכרון, בדיוק שבוע הבדל ונצח ביניהם…
אבל הבלוג הזה עוסק באופנה ואופנה לא כל כך מתחברת ליום השואה. חיפשתי נושא רלבנטי שיעסוק גם באופנה וגם בזיכרון. נזכרתי באנדרטה שראיתי בבודפשט על גדת הדנובה. לקרוא את המשך הרשומה «
כבר כתבתי פעם על הסיפורים המעניינים שנתקלתי בהם במהלך המחקר לספר "חליפות העתים". כתבתי גם, שחשבתי אפילו לאסוף את כל הסיפורים האלה לקובץ בפני עצמו, אבל בינתיים נולד הבלוג שלי והוא נותן לי אופציה טובה יותר: לא קובץ שלם, אלא סיפורים בודדים המפוזרים בין יתר הנושאים שבהם אני עוסקת. הסיפור שאני מספרת כאן נוגע ל- high light של המחקר שלי, הפרק שחשיפת המידע בעבורו גרמה לי התרגשות בלתי רגילה ועד היום כשאני מדברת על כך אני עדיין מצטמררת… רגע הגילוי שחוויתי בסיפור זה, הוא מסוג הרגעים הבודדים בחייך שבהם אתה מגלה אוצר … ובאותו רגע אתה יודע בהרף של שנייה שזה הדבר שחיכית לו ועדיין מסרב להאמין שהוא מונח לפניך…
לקרוא את המשך הרשומה «
הבלוג של אילה רז 