קסטל-בז'אק | הבלוג של אילה רז

אנשים גדולים הם צנועים. הם לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. לא תמצאו הרבה עותקים מהזן המשובח הזה, אבל כשתפגשו אחד כזה תוכלו לזהות אותו מיד.

לעומתם, יש יותר מדי אנשים שרק חושבים שהם גדולים- אבל בעצם הם קטנים מאוד. אנשים אלה טורחים לספר לך בכל הזדמנות עד כמה הם גדולים, אולי בגלל שבתוך תוכם הם יודעים שהם בעצם קטנים.

ז'אן שארל דה קסטל- בז'אק הוא איש גדול. הוא בעצם די נמוך, עיניו כחולות, לבוש ג'ינס, חולצת כפתורים לבנה וז'אקט שחור. קשה להחליט איך להגדיר אותו: מעצב-אופנה? אמן? מוסיקאי? פרפורמר? הרי כל אחת מהגדרות אלה אינה ממצה את יכולותיו. המשותף לכל תחומי העשייה שלו הוא היצירתיות פורצת הגבולות שמאפיינת את כל דרכו האמנותית מראשיתה. יצירתיות זו אפיינה אתמול גם את הפרפורמנס שהוא נתן בבית העיר בתל-אביב בפני אולם מלא אנשים ששמעו את דבריו בעניין רב והפסיקו אותו מדי פעם במחיאות כפיים סוערות.

לא אוכל להביא כאן את כל דבריו, כי הייתי עסוקה בלצלם במקום להקליד, אבל כל מי ששמע אותו בוודאי יזכור כמה צימוקים ממשנתו, שעל פניה נראית מחוייכת וקלילה אבל מתחת לה מסתתרת פילוסופיה עמוקה, המאמינה, בין השאר, שיצירתיות היא מתנת שמיים, ומי שיש לו אותה- כדאי שיחלוק אותה עם כמה שיותר אנשים.

בית העיר רגע לפני… לקרוא את המשך הרשומה «