Tag Archive

חמסין כבד שרר ביום שבת 28 ביוני, 2014, בתל-אביב. 34 מעלות נמדדו בצל ובפריסקופ נערך שיח גלריה במסגרת התערוכה ' חיבור וחיבור ציפור' שהציגה רקפת כנען ואצרה דגנית שטרן שוקן.

האסוציאציה הייתה בלתי נמנעת. נושא ספרה של גבריאלה אביגור-רותם 'חמסין וציפורים משוגעות' התאים לאירוע, כאילו נכתב ממש בעבורו. כי בתערוכה המעניינת הזאת אכן הוצגו ציפורים משוגעות. לא שיגעון מנטלי, אלא שיגעון פיזיולוגי.  כל ציפור והשיגעון שלה: ציפור המתנייעת על גלגלים. ציפור בעלת שני ראשים. ציפור בעלת שלושה ראשים. ציפור על רגל אחת.  ציפור המצמיחה שיחים וקוצים במקום שממנו היא מטילה ביצים. ציפור עם זנב חתול וציפור עם מדחף של הליקופטר. וכל הציפורים המשוגעות האלה, כולל העורב הגדול והשחור, שנתלה בכניסה כשבפיו כדורים אדומים כדם והוא נראה כאילו נורה למוות באמצע סעודה דשנה, נראות כציפורים מתות, או מפוחלצות.

מבט אל התערוכה

לקרוא את המשך הרשומה «

קולין מק דואל  טוען שההיסטוריה של הנעל מקבילה לזאת של הבלי הדמיון האנושי וסוניה באטה, מייסדת מוזיאון הנעליים בטורונטו, אומרת שהנעליים הן המפתח להבנת הזהות האנושית.

בכמה מ"קופסאות הזמן" שלו הטמין אנדי וורהול נעליים משנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה העשרים, כדי לתת מושג לדורות הבאים איך נראו החיים באמריקה בתקופות אלה. הבחירה בנעליים כחפץ המגדיר תקופה אינה מקרית, שכן הנעליים הן עדות אילמת למאורעות ולהלכי רוח והן יכולות לספר המון על אנשים ועל חברה.

לקרוא את המשך הרשומה «

טקסטילירי, גלריה פריסקופ, בן-יהודה 176, תל-אביב. 14.12.12- 12.1.2013, אוצרת: אילה רז

משתתפים: פרי אפרתי-טרייסטמן 'חבישה', רוני בן-ארויה 'פריחת הכלניות באביב', מיקה בר 'ללא כותרת (עלים)' מרים ברוק-כהן 'הגנות מדומיינות', תמר ברניצקי 'בדי זיכרון', קטיה זורין 'ללא כותרת', מימי זיו 'ריח בגדים', איילת יונטף 'עלים', עירית יציב 'היש שאיננו', פוגי נעים 'ללא כותרת', יובל עציוני 'דוממים', חוה פוליבודה 'הכלה', גבי צור-צ'יטיאט 'אישה ילדה', משה רואס 'כיליון', איתמר שגיא 'להיות עם חופשי + ירח ברוטשילד, שירה שובל 'מכתב לסבתא', רות שומרוני 'מחווה ליוז'י ימאמוטו', לי  שיין 'שפת סתרים'.

כל הבוקר טיפטף הגשם ואני הייתי קצת מודאגת,  כי 'פריסקופ' נמצאת כרגע בתוך אתר בניה ובגשם קצת קשה להיכנס לגלריה מבלי לבוסס בבוץ…אבל בשעה 12:30 זרחה השמש וכעבור רבע שעה  התחילו המבקרים לזרום.  המבקרים הרבים גדשו את הגלריה ואת המבואה ועמדו אפילו על המדרגות. זאת הייתה פתיחה רבת משתתפים ושמחת הפגישה של האנשים התערבבה בשמחתם של המציגים והגלריה התמלאה אנשים שמחים והייתה לי תחושה נפלאה של אושר גדול.

עירית יציב ואני

לקרוא את המשך הרשומה «

אינני יכולה להסביר מדוע איתמר שגיא נראה לי תמיד כמו הנסיך הקטן. יצור מופלא שהגיע לכאן מכוכב אחר. אינני מכירה את סיפור חייו, אך ממה שלמדתי מתוך התבוננות באלבום עבודותיו, שהונח בתערוכה שלו בפריסקופ, הוא התמודד עם לא מעט קשיים ומצוקות עד שהגיע לתערוכה המופלאה הזאת בגלריה פריסקופ שהוא קורא לה ״רקמה ישראלית חדשה״ ואני הייתי רוצה לקרוא לה דווקא ״טקסטיל לירי״ כמו שם התערוכה הבאה שאותה אני אוצרת בגלריה זו. איתמר הוא אמן טוטלי. הוא התאבד על התערוכה הזאת. חשף קרביים ונפש והפיק בשתי ידיו במשך שלושה חודשים משהו שנוגע בך מבפנים ועושה לך אור בעיניים ודמעות בגרון. יש כאן נאיביות מסוגננת, צבעוניות כובשת, ואמירה אותנטית בלי פשרות. איתמר אומר כאן ללא מילים, למרות שהוא איש של מילים ויכול להתבטא נפלא בשירה או בפרוזה, את האמת הכי אמיתית שיש. אני רוקם משמע אני קיים, ואולי אפשר לנסח את זה גם במילים יותר גבוהות כמו למשל, בלי האמנות שלי אין טעם לחיי. והקהל מגיע וקונה. כמעט על כל מוצג גיליתי נקודה אדומה. כי הקהל שמגיע אוהב את העבודות של איתמר שאין בהן שמץ של זיוף. בכל עבודה יש חלק מהאמן וכולן יחד יוצרות אמירה שלמה. קוהרנטית ונוגעת ללב. התערוכה פתוחה רק עוד שבוע. אז למה אתם מחכים? רוצו מהר לראות.

מאז שהתחלתי לצלם, מתברר לי יותר ויותר שאני מעדיפה לצלם דווקא מזוויות לא שגרתיות, מבלי לבדוק עד הסוף מה קלטה עדשת המצלמה שלי. התמונות הלא שלמות, ההשתקפויות המקריות, מפתיעות כמעט תמיד.  אני לא מעונינת להתחרות בצלמים מקצועיים שמקליקים עשרות צילומים של אותו אוביקט, שיודעים לכוון את האור לרמה האופטימלית ויוצרים בצילומים שלהם חדות שאי אפשר בכלל להתווכח על איכותה.

מוזיאון העיצוב חולון1

לקרוא את המשך הרשומה «

קול קורא

שם התערוכה: טקסטילירי

מועד: נובמבר 2012

מקום: גלריה פריסקופ

אוצרת: אילה רז

כשהבדים נוגעים בנפש ולא רק בגוף.

כשהבדים שרים במקום לדבר.

כשהבדים יוצאים מהטריטוריה השימושית ונכנסים לטריטוריה החושית.

אז ניתן להגדירם כ"טקסטיל לירי".

בתערוכה "טקסטילירי" יוצגו  יצירות טקסטיליות המבטאות באמצעות החומר הטקסטילי הלכי רוח אישיים ורגשות פרטיים של היוצר. החומר הטקסטילי משמש כאן כתחליף לכלי נגינה או למכחול.

מבט אל התערוכה טקסט-טקסטיל-טקסטורה שאצרתי בגלריה פריסקופ

לקרוא את המשך הרשומה «

הנה חלק מרשימת הדברים שהבטחתי לעצמי לעשות אחרי החגים:

• לסדר את הקלסרים שלי שהתנפחו למימדים חסרי הגיון
• לעשות סדר בארונות ולמסור את כל הדברים המיותרים.
• לתפור כריות לספת הסלון מבד הברוקאד המקסים שקניתי ב'וילה מרוק'
• ליצור משהו מעניין מאוסף בדי ה'ליברטי' שלי.
• לעבור על כל החשבוניות של כרטיסי האשראי בשלושת החודשים האחרונים
• לבדוק חשבונות של ספקי התקשורת ולגלות את כל הסכומים שחוייבתי בהם בטעות (?)
• להתקשר לכל האנשים המקסימים שפגשתי בחטף ואמרתי שאני בטוח  אתקשר
• לקבוע פגישות עם כל האנשים הנחמדים שאיתם קבעתי  שניפגש בקרוב. לקרוא את המשך הרשומה «

מתגעגעים לילדות? רוצים להתרפק על הסלון  של שנות החמישים? אתם לא צריכים ללכת אחורה בזמן, מספיק שתיכנסו לתערוכת "הישן החדש"  שמוצגת כעת במוזיאון העיצוב בחולון.

התרפקות על העבר והשלכותיו על ההווה הוא נושא מעניין שנבדק שוב ושוב בסדרת תערוכות במוזיאון העיצוב בחולון. בתערוכה הקודמת " Post Fossil" חקרה האוצרת לי אדלקורט את היחסים שבין העיצוב העכשווי לבין תקופת המאובנים ואת השפעתן של מסורות עתיקות בעיצוב על שיטות ייצור טכנולוגיות מתקדמות.

בתערוכה הנוכחית שאצר פולקר אלבוס, מתכתב העיצוב העכשווי עם פריטים מהעבר הלא רחוק, בעיקר זה שאחרי מלחמת העולם השניה.

וריאציה מקומית על נצרים

לקרוא את המשך הרשומה «

תמיד חלמת ליצור בלי התניות. תמיד חשבת שהיצירה שלך שווה הצגה בגלריה נחשבת לעיצוב. אז הנה הצ'אנס שלך מגיע: תוכל/י להשתתף בתערוכה המתארגנת ב"פריסקופ" על הנושא "טקסט-טקסטיל-טקסטורה". כדאי לך לקרוא את יתר הפרטים על התערוכה בבלוג שלי  וליצור אתי קשר בהקדם.