פו הדוב | הבלוג של אילה רז

אתמול סיפרו לי חברים שהם רוצים לנסוע לאוסטרליה. למה דווקא לאוסטרליה? שאלתי.

יש שם שקיעות מדהימות. הם ענו. השמים באוסטרליה בשעת השקיעה ממש אדומים. אדומים כמו אש. את לא מאמינה. אין דברים כאלה.

היום בשעה 17:05 צילמתי את השקיעה מחלון חדרי. זה לא באוסטרליה. זה בכפר-סבא.

שקיעות הן תמיד עצובות. הן נוגעות בלב .

יש שני ספרים בעולם שאני חוזרת אליהם שוב ושוב:

'פו הדב' של א. א. מילן- כדי להשקיט את העצב

ו'הנסיך הקטן' של אנטואן דה סנט. אקזופרי- כדי להתמכר לו.

פו הדב מחפש את הציר הצפוני. הנסיך הקטן מחפש שקיעות.

חשבתי על הנסיך הקטן ועל היום שבו ראה 43 שקיעות. אני ראיתי רק שקיעה אחת.

הנה הציטוט המקסים ובהמשך התמונות שצילמתי. בלי פוטושופ. בלי עריכה.

הו נסיך קטן! מעט מעט למדתי את סוד חייך הקטנים והעצובים. במשך זמן רב תענוגך היחיד היה ההנאה השקטה שבהתבוננות בשקיעת השמש. למדתי פרט חדש זה בבוקרו של היום הרביעי, כאשר אמרת לי: