נחיתה על הירח | הבלוג של אילה רז

אם הייתי צריכה לבחור את התקופה שבה אני מוכנה להישאר לתמיד, לא היו לי בכלל לבטים. לא הייתי צריכה לחשוב אפילו דקה. גם אם היו מעירים אותי באמצע הלילה הייתי עונה ללא היסוס: שנות ה- 60 של המאה העשרים הן השנים שבהן הייתי בוחרת לחיות את חיי מחדש.

דור הבייבי בום. העולם שייך לצעירים. אני ואתה נשנה את העולם. האדם הראשון מגיע לירח. אופוריה של שלום ואהבה. ילדי הפרחים. מיני מינימאלי.

המיני והפרחים התאימו לי כמו כפפה ליד. הסמים לא כל כך. אבל הכי התאימה לי אווירת האופטימיות והתחושה שאפשר לשנות את העולם. כן. אני אופטימית. עובדה שלא ניתנת לשינוי. ואני גם תמיד לטובת שינויים. בבגדים. בשיער. בעיסוקים. במקום המגורים. רק לא בבן הזוג. גם זאת עובדה. לקרוא את המשך הרשומה «