You are currently browsing the tag archive for the ‘מוזיאון תל-אביב לאמנות’ tag.
צילום: אילה רז
יצירתה של ג'ואנה ושקונסלוש "לוזיטנה" מוצגת כעת במוזיאון תל-אביב לאמנות. היצירה מתייחסת אל בת העם הלוזיטני. עם זה, חי פעם בפרובינציה הרומית, שנמצאה בצפון מערב חצי האי האיברי ונחשב לאבי האומה הפורטוגזית. העבודה היא חלק מהסדרה "הולקיריות", הלוחמות המיתולוגיות הנורדיות ששלטו בגורל הקרב ובגורל הלוחמים ומתכתבת עם השיח הפמיניסטי ועל מקומה של האישה בחברה בת זמננו. העבודה גדולת מימדים ונוצרה באופן מיוחד לחלל האולם הגדול בבנין ע"ש שמואל והרטה עמיר, שגובהו כ-27 מ'. המיוחד ביצירה זאת הוא השימוש בטכנולוגיה של סריגת קרושה ובחומרים טקסטילים המשוייכים לתחום עבודות היד (קראפט), כאשר הקונספט והרציונאל העומדים בבסיס היצירה משייכים אותה לתחום האמנות (ארט). לקרוא את המשך הרשומה «
התערוכה 'כריסטובל באלנסיאגה- אוסף אופנה פרטי' המוצגת עכשיו במוזיאון תל-אביב לאמנות, היא תערוכת חובה לכל מי שאוהב אופנה, הסטוריה, אספנות, או את השילוב ביניהם. אוצר התערוכה, אוליבייה סייארד, שהוא גם האוצר הראשי של מוזיאון 'גאליירה' בפריס, מאפשר לנו להתבונן אל תוך הארונות של בלנסיאגה, שם מונחים זה לצד זה פריטי וינטג' נדירים, איורי אופנה מצהיבים ותכשיטים מרהיבים, אשר נתנו השראה למעצב שהקדים את זמנו ונחשב ל'מעצב של מעצבים'.
בלנסיאגה בצעירותו- הוא לא העז לצאת מן הארון
אני צריכה לצבוט את עצמי כדי להאמין שזה לא פאטה מורגנה ולא חלום בהקיץ. אחרי בצורת ארוכה שנמשכה 63 שנה, סוף סוף זכיתי לראות במו עיני את האופנה נכנסת למוזיאון בדלת הראשית, כשווה בין שווים. פתאום, כולם מגלים את כוח המשיכה של אופנה במוזיאון, ומה שקרה בעולם הגדול כבר לפני עשרים שנה ויותר, הולך ומתרחש בארצנו הקטנטונת.
הראשון שנתן לאופנה לגיטימציה תרבותית היה מוזיאון העיר תל-אביב, שהכריז על שנת 2012 כשנת האופנה בבית העיר והציג עד כה חמש תערוכות אופנה עכשוויות, בועטות, מתריסות ובעיקר ממחישות את מה שאני אומרת כבר שנים לכל אוזן כרויה בסביבה, שאופנה זה הרבה יותר מגיא פינס וממשטרת האופנה שלו, הרבה יותר מ 'עשרה דברים שאת מוכרחה בארון' ואפילו הרבה יותר מערוץ האופנה הישראלי שעלה לאוויר בקול תרועה, והצליח עד כה רק למחזר את הרכילות הדביקה בביצה המקומית.
סנדרה בקלונד במוזיאון תל-אביב
היתה לי הזכות להכיר את לאה גוטליב מקרוב בשנת 2004 כשהתבקשתי לאצור תערוכה מיצירותיה בעבור מוזיאון תל-אביב לאמנות. הגעתי לביתה במגדלי דוד בתל-אביב, שלוש פעמים בשבוע, ומיינתי את המוצגים לתערוכה בעזרת סטודנטיות מהמחלקה לעיצוב אופנה ב"שנקר". מדי ערב, הייתי עוזבת את המקום לאחר שמיינתי דגמים, צילמתי, מספרתי ותליתי אותם על מתלה מיוחד ומדי בוקר הייתי מגלה שגב' גוטליב הוסיפה למתלה המיוחד את הדגמים שהוצאו.
ממיינים את החומר אצל גב' גוטליב (2004)
בשבוע שעבר הלכתי עם בן-זוגי לבקר באגף החדש של מוזיאון תל-אביב לאמנות ע"ש שמואל והרטה עמיר. כל כך הרבה ביקורות קטלניות כבר קראתי על המבנה החדש שמראש הגעתי לשם עם רמת ציפיות נמוכה במיוחד. במחשבה שנייה אולי דווקא כדאי לאמץ את המנהג הקלוקל הזה להגיע לכל מקום עם רמת ציפיות נמוכה, כי אז יש לכם סיכוי גבוה במיוחד להתרשם לטוב.
מה כבר לא אמרו על המבנה החדש? שהוא נובורישי. שהוא מתיפייף. שהוא לא פותר באופן מוצלח את בעיות החלל הפנימי ומשאיר פינות מיותרות. שבישראל לא צריך מבנה גדול כל כך. שאדריכלות המבנה מתחרה באמנים המציגים בין כתליו. אבל אני, כמו תמיד, מוכרחה לראות במו עיני כדי להחליט.
זוויות מפתיעות מתגלות לעין בחלל המבנה
הבלוג של אילה רז 