You are currently browsing the tag archive for the ‘מוזיאון ישראל’ tag.

מצאתי לנכון להעלות שוב פוסט זה, כמחווה למפעלי הטקסטיל והאופנה בישראל הנמצאים בימים אלה בסכנת חיסול כתוצאה מתחרות בלתי אפשרית עם המותגים המיובאים. אני רוצה לקרוא בקול רם: "די לכם לקנות ארבע במאה. מוטב לשלם קצת יותר עבור מוצר שווה ולתת פרנסה למפעלי אופנה ולמעצבי אופנה מוכשרים שלא מצליחים להרים את הראש מעל למים".

20 בפברואר 2011 in אופנה וסגנון חיים|

אנחנו מוקפים בבגדים ישנים. ערימות של בגדים שאנחנו לא זקוקים להם. בגדים שפעם היו שווים ונחשבים. בגדים ממותגים. בגדים מיוחסים. עכשיו יתרים ומיותרים.

כשאפשר לקנות בגד אחד ולקבל שניים חינם- מי בכלל צריך לשמור בארון בגדים משומשים??? ועם יד על הלב, בואו נודה שאנחנו לא באמת צריכות את הבגדים שקבלנו חינם. זה לא בדיוק הצבע שרצינו וגם על המידה הסכמנו להתפשר. נכון שכבר בחנות ראינו שהבגד טיפ-טיפה לוחץ בחזה וקצת מבליט את הבטן… אבל, האמנו שנצליח בקלות להוריד 2-3 ק"ג והבגד ייראה עלינו שיגעון… וחוץ מזה, נותנים בחינם. לא ניקח???

הבאנו את הבגדים הביתה. תלינו בארון. כשניסינו אחרי חודש למדוד מול הראי, התברר לנו סופית (איך לא?)  שהבגד החדש מצמיח לנו בטן  ומהדק את החזה עד להתפקע… כך שמהר מאוד מצאו הבגדים החינמיים האלה את דרכם אל ערימות הבגדים שהולכות ומתגבהות מסביבנו.

לא רק מסביבנו מתגבהים הבגדים המיותרים. זוהי תופעה חברתית גלובלית, ויש אמנים  המשתמשים בבגדים מיותרים אלה כדי להעביר מסר, ליצור זיכרון, או לעורר מחשבה.

לקרוא את המשך הרשומה «

מודעות פרסומת

חסיד מתבונן בתמונה על קיר המוזיאון

כמה פעמים יצא לכם לראות חסיד עם קפוטה ושטריימל מתבונן בסקרנות בתמונה שתלויה על הקיר במוזיאון ישראל?

לי, למשל, זה עוד אף פעם לא קרה. וזה לא בגלל שאני לא מגיעה למוזיאון ישראל, אלא, בגלל שהחסידים, הם שלא מגיעים לכאן סתם כך באמצע יום חול כדי להתבונן בתמונה. כי מה יש להם כבר לחפש שם, כשהדת היהודית מצווה במפורש  על  "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"?

התערוכה "חסידים- לא רק שחור-לבן" המוצגת עכשיו במוזיאון ישראל, היא לדעתי, תקדים היסטורי. זוהי תערוכה העוסקת בנושא המרוחק מאוד מעולמו של שוחר המוזיאונים המצוי, ודווקא בשל כך, הוא עשוי לגלות בה עולם שלם שאיננו מוכר לו. אותו שוחר מוזיאונים, שאני כוללת את עצמי בתוכו, יטריח את עצמו למקומות מרוחקים בעולם הגדול כדי לגלות שם תרבות נכחדת, וגם יגיע למוזיאונים אתנוגרפיים בפריס-לונדון-ניו-יורק כדי למצוא בהם עוד פרטים על חברה אנושית אותנטית כלשהי על פני כדור הארץ.  אבל כמה מאתנו הטריחו את עצמם להכיר את העולם החסידי האותנטי הנמצא במרחק נגיעה? לקרוא את המשך הרשומה «

שתי תערוכות עיצוב חשובות מוצגות אצלנו בימים אלה. האחת "חוקרים במופלא" במוזיאון ישראל בירושלים (אוצר: אלכס וורד) והשניה "decode- חוויות עיצוב דיגיטלי" במוזיאון העיצוב בחולון (אוצרים: לואיז שאנון, ושיין וולטר).

החלל המהפנט ב"חוקרים במופלא" במוזיאון ישראל.

שתי תערוכות אלה בוחנות מחדש את המושג "עיצוב", מושג כוללני, אשר ככל שדנים בו יותר כך מבינים אותו פחות, מכיוון שהוא מלא סתירות וניגודים. ניגודים אלה חיים בשלום זה לצד זה ומצליחים להסתופף יחד מתחת למטריה הרחבה של כל מה שכולל המושג "עיצוב". יש עיצוב אינטואיטיבי ויש עיצוב מושכל, יש עיצוב המוגדר כאמנות ויש- שנועד לשרת צרכים כלכליים, עיצוב יכול להיות קונפורמיסטי וגם נון-קונפורמיסטי, או אנרכיסטי. בקיצור כל הגדרה שתיבחרו להגדרת המושג החמקמק הזה תגרור בעקבותיה הגדרה מנוגדת ושתיהן גם יחד יהיו נכונות. לקרוא את המשך הרשומה «

כשהייתי ילדה אהבתי לשחק בבובות. זה היה בשנות הארבעים המאוחרות של המאה העשרים, בעידן טרום ברבי וטרום פלסטיק, כשהבובות שלנו נראו  כמו תינוקות מגודלים, אולי בשביל להכין  אותנו להיות אימהות טובות – כשנגדל.  צריך לזכור שבתקופה הקשה הזאת, שבאה אחרי מלחמת העולם השנייה, הייתה רגרסיה מבחינת זכויות הנשים, שהתבטאה גם בספרים שעליהם גדלנו , שבהם  אבא היה הולך לעבודה ואימא הייתה נשארת בבית, לגהץ, לבשל ולנקות.

בארץ, הבובות היו יקרות מאוד, ולכן, שמחתי כל כך כשאבא שלי הביא לי יום אחד בובה ענקית, שראשה, רגליה וידיה היו יצוקים מצלולויד והגוף היה עשוי מבד קנווס ממולא צמר גפן. הפנים והשיער של הבובה היו מצוירים והיא לבשה תחתוני 'בלומרס' נפוחים, שמלה קצרה מכווצת וכובע תינוקות. לבובה הזאת לא היה שם ובגלל שהייתה היחידה שלי, קראתי לה פשוט "בובה".

בובות וינטאג' שקצת מזכירות את הבובה שלי.

לקרוא את המשך הרשומה «

אנחנו מוקפים בבגדים ישנים. ערימות של בגדים שאנחנו לא זקוקים להם. בגדים שפעם היו שווים ונחשבים. בגדים ממותגים. בגדים מיוחסים. עכשיו יתרים ומיותרים.

כשאפשר לקנות בגד אחד ולקבל שניים חינם- מי בכלל צריך לשמור בארון בגדים משומשים??? ועם יד על הלב, בואו נודה שאנחנו לא באמת צריכות את הבגדים שקבלנו חינם. זה לא בדיוק הצבע שרצינו וגם על המידה הסכמנו להתפשר. נכון שכבר בחנות ראינו שהבגד טיפ-טיפה לוחץ בחזה וקצת מבליט את הבטן… אבל, האמנו שנצליח בקלות להוריד 2-3 ק"ג והבגד ייראה עלינו שיגעון… וחוץ מזה, נותנים בחינם. לא ניקח???

הבאנו את הבגדים הביתה. תלינו בארון. כשניסינו אחרי חודש למדוד מול הראי, התברר לנו סופית (איך לא?)  שהבגד החדש מצמיח לנו בטן  ומהדק את החזה עד להתפקע… כך שמהר מאוד מצאו הבגדים החינמיים האלה את דרכם אל ערימות הבגדים שהולכות ומתגבהות מסביבנו.

לא רק מסביבנו מתגבהים הבגדים המיותרים. זוהי תופעה חברתית גלובלית, ויש אמנים  המשתמשים בבגדים מיותרים אלה כדי להעביר מסר, ליצור זיכרון, או לעורר מחשבה.

גררה דה לה פז: קשתות צבעוניות מורכבות מבגדים ישנים הנשענים על רגליים אנושיות

לקרוא את המשך הרשומה «

תמונות אישיות

לוח שנה

אוקטובר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

המוקלקים ביותר

  • ללא

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הצטרפו אל 4,897 שכבר עוקבים אחריו

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 4,897 שכבר עוקבים אחריו

my photos

Trash People#

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: