Tag Archive

חסיד מתבונן בתמונה על קיר המוזיאון

כמה פעמים יצא לכם לראות חסיד עם קפוטה ושטריימל מתבונן בסקרנות בתמונה שתלויה על הקיר במוזיאון ישראל?

לי, למשל, זה עוד אף פעם לא קרה. וזה לא בגלל שאני לא מגיעה למוזיאון ישראל, אלא, בגלל שהחסידים, הם שלא מגיעים לכאן סתם כך באמצע יום חול כדי להתבונן בתמונה. כי מה יש להם כבר לחפש שם, כשהדת היהודית מצווה במפורש  על  "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"?

התערוכה "חסידים- לא רק שחור-לבן" המוצגת עכשיו במוזיאון ישראל, היא לדעתי, תקדים היסטורי. זוהי תערוכה העוסקת בנושא המרוחק מאוד מעולמו של שוחר המוזיאונים המצוי, ודווקא בשל כך, הוא עשוי לגלות בה עולם שלם שאיננו מוכר לו. אותו שוחר מוזיאונים, שאני כוללת את עצמי בתוכו, יטריח את עצמו למקומות מרוחקים בעולם הגדול כדי לגלות שם תרבות נכחדת, וגם יגיע למוזיאונים אתנוגרפיים בפריס-לונדון-ניו-יורק כדי למצוא בהם עוד פרטים על חברה אנושית אותנטית כלשהי על פני כדור הארץ.  אבל כמה מאתנו הטריחו את עצמם להכיר את העולם החסידי האותנטי הנמצא במרחק נגיעה? לקרוא את המשך הרשומה «

כשהייתי ילדה אהבתי לשחק בבובות. זה היה בשנות הארבעים המאוחרות של המאה העשרים, בעידן טרום ברבי וטרום פלסטיק, כשהבובות שלנו נראו  כמו תינוקות מגודלים, אולי בשביל להכין  אותנו להיות אימהות טובות – כשנגדל.  צריך לזכור שבתקופה הקשה הזאת, שבאה אחרי מלחמת העולם השנייה, הייתה רגרסיה מבחינת זכויות הנשים, שהתבטאה גם בספרים שעליהם גדלנו , שבהם  אבא היה הולך לעבודה ואימא הייתה נשארת בבית, לגהץ, לבשל ולנקות.

בארץ, הבובות היו יקרות מאוד, ולכן, שמחתי כל כך כשאבא שלי הביא לי יום אחד בובה ענקית, שראשה, רגליה וידיה היו יצוקים מצלולויד והגוף היה עשוי מבד קנווס ממולא צמר גפן. הפנים והשיער של הבובה היו מצוירים והיא לבשה תחתוני 'בלומרס' נפוחים, שמלה קצרה מכווצת וכובע תינוקות. לבובה הזאת לא היה שם ובגלל שהייתה היחידה שלי, קראתי לה פשוט "בובה".

בובות וינטאג' שקצת מזכירות את הבובה שלי.

לקרוא את המשך הרשומה «

אנחנו מוקפים בבגדים ישנים. ערימות של בגדים שאנחנו לא זקוקים להם. בגדים שפעם היו שווים ונחשבים. בגדים ממותגים. בגדים מיוחסים. עכשיו יתרים ומיותרים.

כשאפשר לקנות בגד אחד ולקבל שניים חינם- מי בכלל צריך לשמור בארון בגדים משומשים??? ועם יד על הלב, בואו נודה שאנחנו לא באמת צריכות את הבגדים שקבלנו חינם. זה לא בדיוק הצבע שרצינו וגם על המידה הסכמנו להתפשר. נכון שכבר בחנות ראינו שהבגד טיפ-טיפה לוחץ בחזה וקצת מבליט את הבטן… אבל, האמנו שנצליח בקלות להוריד 2-3 ק"ג והבגד ייראה עלינו שיגעון… וחוץ מזה, נותנים בחינם. לא ניקח???

הבאנו את הבגדים הביתה. תלינו בארון. כשניסינו אחרי חודש למדוד מול הראי, התברר לנו סופית (איך לא?)  שהבגד החדש מצמיח לנו בטן  ומהדק את החזה עד להתפקע… כך שמהר מאוד מצאו הבגדים החינמיים האלה את דרכם אל ערימות הבגדים שהולכות ומתגבהות מסביבנו.

לא רק מסביבנו מתגבהים הבגדים המיותרים. זוהי תופעה חברתית גלובלית, ויש אמנים  המשתמשים בבגדים מיותרים אלה כדי להעביר מסר, ליצור זיכרון, או לעורר מחשבה.

גררה דה לה פז: קשתות צבעוניות מורכבות מבגדים ישנים הנשענים על רגליים אנושיות

לקרוא את המשך הרשומה «