You are currently browsing the tag archive for the ‘מוזיאון א"י’ tag.
כשהייתי ילדה אהבתי לשחק בבובות. זה היה בשנות הארבעים המאוחרות של המאה העשרים, בעידן טרום ברבי וטרום פלסטיק, כשהבובות שלנו נראו כמו תינוקות מגודלים, אולי בשביל להכין אותנו להיות אימהות טובות – כשנגדל. צריך לזכור שבתקופה הקשה הזאת, שבאה אחרי מלחמת העולם השנייה, הייתה רגרסיה מבחינת זכויות הנשים, שהתבטאה גם בספרים שעליהם גדלנו , שבהם אבא היה הולך לעבודה ואימא הייתה נשארת בבית, לגהץ, לבשל ולנקות.
בארץ, הבובות היו יקרות מאוד, ולכן, שמחתי כל כך כשאבא שלי הביא לי יום אחד בובה ענקית, שראשה, רגליה וידיה היו יצוקים מצלולויד והגוף היה עשוי מבד קנווס ממולא צמר גפן. הפנים והשיער של הבובה היו מצוירים והיא לבשה תחתוני 'בלומרס' נפוחים, שמלה קצרה מכווצת וכובע תינוקות. לבובה הזאת לא היה שם ובגלל שהייתה היחידה שלי, קראתי לה פשוט "בובה".
בובות וינטאג' שקצת מזכירות את הבובה שלי.
הייתי כבר לקראת סוף הצעידה היומית, בבוקר ה-31 באוגוסט, כשפתאום התכסו השמים בשמיכת טלאים אפורה וטיפות קטנות של גשם החלו לטפטף בעדינות על פני המיוזעות. גשם באוגוסט? לא סביר, חשבתי לעצמי והמשכתי לצעוד. הטפטוף היה נעים ומרענן וצינן במקצת את חום הגוף… עד שהגעתי הביתה כבר היו הפנים לחים והייתי צריכה להוריד את משקפי השמש ולנגב את העדשות. מחלון המטבח הצופה אל הרחוב ראיתי שהכביש הישן והמרופט המוביל עד ביתנו, הגיב גם הוא לגשם הלא צפוי, ושינה צבעו מאפרורי-מאובק לאפור אלגנטי.
הבוגונוויליה- אחד מצבעי הקיץ
בשבוע שעבר בקרתי בביאנלה לקרמיקה במוזיאון ארץ-ישראל. הציפיות שלי מהביקור לא היו גבוהות לאור העובדה שהביאנלה הקודמת (2009) לא חידשה דבר בתחום זה ואת רוב פריטי הקרמיקה שנראו שם, אפשר היה לפגוש באותה עת על מדפי חנויות העיצוב.
אולי בגלל זה, אבל כפי שהתברר בהמשך, בהחלט לא רק בגלל זה- ההפתעה הפעם הייתה גדולה. האוצרת, שלומית באומן, עשתה מלאכת אוצרות מעמיקה ומוקפדת עם אג'נדה ברורה ועדכנית, מה שהפך את הביאנלה הששית לתערוכה שלא רק נעים לך לצפות בה, אלא היא גם נותנת לך ערך מוסף גבוה: עדכון מתודי ויסודי בכל החידושים בתחום. לקרוא את המשך הרשומה «
הבלוג של אילה רז 