You are currently browsing the tag archive for the ‘ליברטי’ tag.

היום התחלתי לכתוב פוסט חדש  בשם 'אחרי החגים' . פתאום עלה בדעתי לדפדף בבלוג שלי כדי לראות מה כתבתי שם לפני שנה  בזמן הזה. לא ממש מפתיע היה למצוא  רשומה בשם 'אחרי החגים' עם ההבטחות שהבטחתי לעצמי לפני שנה בדיוק. להבטיח זה קל. את זאת יודע כל ילד. אבל לקיים? זה כבר סיפור אחר. רוצים לראות במה הצלחתי ובמה לא? הנה הסיכום.

את הרשומה מלפני שנה סימנתי בצבע שונה, כדי למנוע בלבול, ועכשיו נשאר לי רק לגלות לכם את האמת.

הנה לפניכם הפוסט אחרי החגים מאוקטובר 2011.

הנה חלק מרשימת הדברים שהבטחתי לעצמי לעשות אחרי החגים:

  • לסדר את הקלסרים שלי שהתנפחו למימדים חסרי הגיון
  • דווקא סידרתי. עכשיו הקלסרים מסודרים ומאורגנים. 1:0

הקלסרים סודרו מחדש

לקרוא את המשך הרשומה «

מודעות פרסומת

הנה חלק מרשימת הדברים שהבטחתי לעצמי לעשות אחרי החגים:


  • לסדר את הקלסרים שלי שהתנפחו למימדים חסרי הגיון
  • לעשות סדר בארונות ולמסור את כל הדברים המיותרים.
  • לתפור כריות לספת הסלון מבד הברוקאד המקסים שקניתי ב'וילה מרוק'
  • ליצור משהו מעניין מאוסף בדי ה'ליברטי' שלי.
  • לעבור על כל החשבוניות של כרטיסי האשראי בשלושת החודשים האחרונים
  • לבדוק חשבונות של ספקי התקשורת ולגלות את כל הסכומים שחוייבתי בהם בטעות (?)
  • להתקשר לכל האנשים המקסימים שפגשתי בחטף ואמרתי שאני בטוח  אתקשר
  • לקבוע פגישות עם כל האנשים הנחמדים שאיתם קבעתי  שניפגש בקרוב. לקרוא את המשך הרשומה «

כמו שכל כלב בא יומו,  כך כל בגד בא קיצו. אפילו הבגדים שהכי אהבנו פעם, אלה שמתקשרים לזיכרונות האהבה הכי נפלאים ששמרנו עמוק עמוק בלב… יום אחד, ככה פתאום, נראים לנו איכשהו כבר לא לעניין וממש לא בא לנו יותר ללבוש אותם. עוברת עונה ועוד עונה, אנחנו שולפים אותם מהארון מפעם לפעם, מנסים אותם מול הראי ו…לא. זה לא זה… משהו בבגד איבד את הקסם. אולי זה הצבע, אולי הצורה ואולי זה הבד שכבר לא מתאימים לנו יותר, ואפילו גל הנוסטלגיה הגואה ומציף אותנו למולם כבר לא יעזור. ומכיוון שכך, אין ברירה. הגיע הזמן להיפטר מהם!

חצאיות עם עבר מפואר

לקרוא את המשך הרשומה «

האנשים בעולם מתחלקים לשתי קבוצות: אלה שלא יכולים לגמור את היום בלי שלושה ספלי תה לפחות ואלה ששותים תה רק כשהם חולים.

תה הוא לא רק קומץ גבעולים יבשים שחולטים אותם במים רותחים בתוך קנקן. תה הוא תרבות שלמה, שעליה נכתבו כבר הרבה ספרים ולי באופן אישי אין הרבה מה לתרום מלבד הווידוי הלא ממש מפתיע שאני שייכת לאוהבי התה.  עד כדי כך אני אוהבת תה שהייתי מוכנה ל'השקיע' בקפה של 'ליברטי', בלונדון, סכום דו ספרתי (בשטרלינג זה הרבה!) כדי לשתות את התה שלי שם!  ובאמת, החוויה המסוימת הזאת של שתיית התה ב'ליברטי' נשארה אצלי בזיכרון עד היום. דמיינו סצנה: מפה לבנה מעומלנת ורקומה בלבן ועליה שתי תחתיות דקיקות  ועליהן מונחים שני ספלי חרסינה לבנים ודקים. התה נמזג לספלים מתוך קנקן כסף, גם הכלי לסוכר עשוי כסף והסוכר שבתוכו הוא סוכר גבישי מבריק בצבע ספיה שאותו צובטים במלקחי כסף עדינות. יש גם פלחי לימון שקופים בצלוחית נוספת ושתי עוגיות דקיקות ונימוחות מונחות על תחתית הספל ו…סונטה לאור הירח של בטהובן מתנגנת ברקע… וואוו. כמה רומנטי!!!

האמן בסטודיו שלו מכין צלחות לשבירה

לקרוא את המשך הרשומה «

תמונות אישיות

לוח שנה

ספטמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« אוק    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

המוקלקים ביותר

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הצטרפו אל 4,897 שכבר עוקבים אחריו

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל 4,897 שכבר עוקבים אחריו

my photos

Trash People#

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: