You are currently browsing the tag archive for the ‘כפר-סבא’ tag.
אתמול סיפרו לי חברים שהם רוצים לנסוע לאוסטרליה. למה דווקא לאוסטרליה? שאלתי.
יש שם שקיעות מדהימות. הם ענו. השמים באוסטרליה בשעת השקיעה ממש אדומים. אדומים כמו אש. את לא מאמינה. אין דברים כאלה.
היום בשעה 17:05 צילמתי את השקיעה מחלון חדרי. זה לא באוסטרליה. זה בכפר-סבא.
שקיעות הן תמיד עצובות. הן נוגעות בלב .
יש שני ספרים בעולם שאני חוזרת אליהם שוב ושוב:
'פו הדב' של א. א. מילן- כדי להשקיט את העצב
ו'הנסיך הקטן' של אנטואן דה סנט. אקזופרי- כדי להתמכר לו.
פו הדב מחפש את הציר הצפוני. הנסיך הקטן מחפש שקיעות.
חשבתי על הנסיך הקטן ועל היום שבו ראה 43 שקיעות. אני ראיתי רק שקיעה אחת.
הנה הציטוט המקסים ובהמשך התמונות שצילמתי. בלי פוטושופ. בלי עריכה.
הו נסיך קטן! מעט מעט למדתי את סוד חייך הקטנים והעצובים. במשך זמן רב תענוגך היחיד היה ההנאה השקטה שבהתבוננות בשקיעת השמש. למדתי פרט חדש זה בבוקרו של היום הרביעי, כאשר אמרת לי:
את סוף השבוע הזה בילינו בכפר. גם את סוף השבוע שלפניו ואת זה שלפניו ועוד המון סופי שבוע, ימי חול, שבתות וחגים.
סוף שבוע בכפר מזכיר לי תמיד סרט צרפתי, עם אישה יפה בשמלה צמודה וילד נבון בשיער פשתן שמגלה את העולם במשחקים עם בת השכן שממול. לפעמים יש ברקע מלחמה. לפעמים יש טרגדיה חוצה גבולות. אבל תמיד יש פסטורליה מושלמת, שדות חרדל צהובים או פרגים אדומים, יין אדום שנמזג לכוסות זכוכית צלולות, מפת משבצות באדום-לבן על שולחן עץ כפרי והמון מילים ברצף עם קונוטציה פילוסופית.
מבט אל השכונה הישנה
הבלוג של אילה רז 